אנציקלופדיה תעבורה – ערך מ`

  1. משפט חוזר (לקולא) אין להתחשב באפשרות שכתוצאה ממנה, ייגרם "עוות דין" לציבור. בית המשפט העליון נעתר לבקשה לקיים משפט חוזר בעניינו של נהג אשר הורשע בגרימת מוות ברשלנות עקב מעורבות ובתאונת דרכים קטלנית. הנהג טען, כי הזיכרון חזר אליו והיום, הוא זוכר שלא הוא זה שנהג ברכב. בית המשפט קבע, שאין בעובדה, שלא ניתן להעמיד לדין את העבריין האמיתי, שיקול לדחיית הבקשה למשפט חוזר. בעקבות ההחלטה לקיים משפט חוזר, הואשם המבקש בהריגה ולא בעבירה המקורית של גרם מוות.

– מ"ח 8777/99 פלינג נ' מ"י, הנשיא א. ברק. הסנגור 45, עמ' 8.

 

  1. מעבר חצייה (זיכוי) תקנה 67 (א) לתק' התעבורה. מתייחסת לחובה כלפי הולך הרגל, המצוי בעיצומה של החצייה ומכאן, שאם הולך הרגל טרם החל בחצייה, בהיות הנהג קרוב אליו, אין הוא, הולך הרגל, רשאי לרדת למעבר חצייה. כן נקבע, כי לא די בעובדה, כי הולך הרגל הפסיק את החצייה עקב היות המכונית על המעבר, אלא יש להוכיח, כי אותה מכונית גרמה להולך הרגל לסכנה או הפרעה של ממש.

– ת"ע 015288/98 מ"י נ' עופר ברוידה, השופט צ. קפאח, בבית המשפט לתעבורה בת"א, פס"ת ג', חו' 8, עמ' 41.

 

  1. מהירות ממל"ז (אופנוע) (זיכוי) לאור אי הבהירות הקיימת לגבי השאלה, היכן יש לכוון את הקרן כשמדובר באופנוע, ובהעדר הוראות הפעלה לגבי אופנוע, הנאשם זוכה, השופטת ר. טאובר, בבית המשפט לתעבורה ברמלה.

– ת"ת 00-64-55/98 מ"י נ' אלעד שור, פס"ת ג', חו' 5, עמ' 3.

 

  1. מנהלית קטלני (לקולא) המבקש היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית. קצין המשטרה המוסמך פסל את רשיונו ל 90 יום. השופט ד. עדאוי בבית משפט השלום בטבריה החזיר למבקש את רשיונו וקבע, כי גם כשמדובר בתאונת דרכים קטלנית, אין לשלול את רשיון הנהיגה באופן אוטומטי מאחר ואין בחומר החקירה כל ראיה שעלולה להפריך את הגרסה שמסר המבקש. כלומר, לא הונחו בפני בית המשפט ראיות לכאורה המצביעות על כך, שנעברה עבירה ע"י המבקש. גם כאשר קיימות ראיות לכאורה, על הקצין לבדוק אם המשך נהיגת המבקש מהווה סיכון לשלום הציבור.

– ב"ש 1035/97 מטאנס כחזי נ' מ"י, פס"ת כרך ג', חו' 4, עמ' 6.

 

  1. מעבר חצייה (לחומרה) תק' 67 (א) לתקנות התעבורה אינה מחייבת מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, אולם כאשר נמצא הולך רגל במעבר, יש לאפשר לו להשלים חצייתו בבטחה. לצורך כך, חובה על בעל הרכב להאט את מהירות נסיעתו ואף לעצרו כאשר צפויה סכנה לעובר דרך, ובמיוחד בהתקרבו מעבר חצייה. אחריותו של הנהג קיימת גם כלפי הולכי הרגל הרשלניים ביותר. כאשר רואה הנהג את הולך הרגל עומד על המדרכה, קמה חובתו לאפשר להולך הרגל לחצות בבטחה, כמעט בכל תנאי, ועליו להאט את מהירות נסיעתו.

– ע"פ (ת"א) 479/98  אייל חנוכה נ' מ"י, פס"ת כרך ג', חו' 4, עמ' 9.

 

  1. מהירות ממל"ז הנאשם הורשע בנהיגה במהירות מופרזת. השופטת ר. בן שלמה בבית המשפט השלום בנתניה קבעה, כי טרם נתגבשה ידיעה שיפוטית בדבר אמינות המכשיר ולכן, כאשר קיימת טענה בדבר אמינות המכשיר, נטל ההוכחה הוא על התביעה. יצויין כי, על פסק הדין הוגש ערעור, הערעור התקבל והנאשם הורשע.

– ת' 1400/98, מ"י נ' אורי בארי, פס"ת כרך ג', חו' 4, עמ' 30.

 

  1. מהירות ממל"ז הנאשם הואשם בנהיגה במהירות מופרזת בדרך בין עירונית. בית המשפט לתעבורה בירושלים, השופט, א. חן, קובע בפס"ד מנחה את דרך הוכחת אמינות המכשיר וקובע, כי על התביעה להוכיח שלושה רכיבים, כדי שהפעלת המכשיר על רכב תוכר כתקינה: 1. תקינות המכשיר. 2. הפעלת המכשיר ע"י שוטר מיומן. 3. המפעיל שמר על כללים מסוימים שעיקרם להבטיח, כי הפעלת המכשיר נעשתה באופן נכון וכי לא היו הפרעות, אשר יכולות לגרום לטעות במדידת המכשיר. בהעדר חוו"ד מומחה מטעם הנאשם, פונה בית המשפט לחוברת הנוהל המשטרתית ולחוברת ההפעלה של המכשיר מהם, למד בית המשפט את כללי הפעלת המכשיר והגורמים הפוגעים בה. הכתוב בחוברת אלו אינו מהווה רשימה סגורה. על התביעה להוכיח שלושה דברים: א. תקינות המכשיר הבדיקות הנדרשות הן: בדיקת עצמית, תצוגה, תיאום וכיול. יש לערכן הן בתחילת והן בסוף המשמרת. היה והבדיקות מראות, כי המכשיר אינו תקין, על המפעיל להודיע על כך למפקדו. יש להוכיח בעזרת תע"צ את קיום הבדיקה התקופתית של המכשיר.
    ב. מיומנות המפעיל
    המפעיל יציג לבית המשפט תעודת מפעיל מוסמך וב"כ הנאשם יוכל לחקרו על מיומנותו בהפעלה. בית המשפט קבע, כי גם שוטר בודד יכול לבצע "נעילה", גם ללא אתת.
    ג. תנאי שטח מתאימים
    השופט מפנה לחוברת ההפעלה של המשטרה הקובעת תנאים בהם לא יוצב המכשיר, ובניהם איזור ללא מכשולים פיזיים, אין להפעילו דרך שמשת רכב, טווח גילוי שלא יעלה על 600 ולא ירד מ 10 מ', אין להפעילו בזמן גשם או שלג,  וכן יש למדוד רק בקטע כביש ישר. בעת הפעלה בלילה, קטע הדרך יהיה מואר, רכב המטרה יהיה בודד ומרחק קליטה שלא יעלה על 300 מ' וכדו'. במקרה דנן, קבע בית המשפט, כי התביעה הוכיחה יסודות אלו והרשיע את הנאשם.

– ת"פ (י-ם) 22327/97 מ"י נ' אלון גולדנברג, פס"ת כרך ג', חו' 6, עמ' 26.

 

  1. מעצר – בית המשפט קבע, כי לא ניתן להתנות שחרור ממעצר, בהסכמת העצור, לנטילת טביעות אצבעותיו, וצילומו ע"י המשטרה; עם זאת, במידה שניתן צו המתנה את השחרור בהסכמה, כאמור, והעצור כבר קיים את הוראות הצו, לא ניתן להורות על השמדת ראיות אלו והוצאתם ממאגר המשטרה. [ב"ש (מחוזי-י-ם) 2532/99 סטריק נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 39, אוקטובר 99', עמ' 11-12]. יודגש, כי בס' 13 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד) נקבע, כי החוק לא יחול על לקיחת טביעות אצבע, כך שניתן לקחתן גם ללא שתוף פעולה מצד החשוד. ביחס לצילום, הוראות החוק קובעות, כי מדובר בחיפוש חיצוני ולכן, ללא הסכמת החשוד ניתן לצלמו רק באישור קצין משטרה, אך זאת רק לצורך השגת ראייה להוכחת ביצוע עבירה ולא לצורך זיהוי עתידי.

 

  1.   מעצר – (ראיות נסיבתיות – לקולא) העורר נעצר כאשר עיקר התשתית הראייתית נגדו התבססה על בדיקת ד.נ.א. שמקורה ברוק של הנאשם. בדיקת שכיחות הפרופיל הגנטי העלתה, כי קיימים בארץ עוד כ 200 איש שפרופיל זה מתאים להם. חוסר הדיוק בבדיקה נובע מהעובדה שכמות הדגימה לא הספיקה לבדיקות יותר מדויקות. בית המשפט העליון קבע, כי כאשר התשתית הראייתית מבוססת על ראיות נסיבתיות, יש צורך בממצאים המפלילים את הנאשם ברמה כמעט מקסימלית של הסתברות ולכן, הנאשם שוחרר בערובה.

– בש"פ 5174/99 חלאדי נ' מ"י, טרם פורסם, פורסם בסנגור, חו' 39, אוקטובר 99', עמ' 18.

 

1   10. מעצר (דיות ראיות לקולא) בית המשפט העליון קבע, כי כאשר נדרשת תוספת ראייתית כלשהי לצורך הרשעה בדין, כגון ראיית חיזוק לעדות שותף, על התביעה להוכיח את קיומה, גם בשלב המעצר, לצורך הוכחת תשתית ראייתית המספיקה למעצר.

– בש"פ 5286/99 פינאלי נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור, חו' 39, אוקטובר 99', עמ' 19.

 

  1. מעצר (הליכי הסגרה לקולא) – בית המשפט קובע, כי על אף שביחס לעצורים לקראת הסגרה, קיים בנוסף, לשיקולי המעצר הרגילים, גם השיקול בדבר קיום התחייבותה הבינלאומית של המדינה, קיימות במקרה זה מספר נסיבות, המאפשרות להסתפק בחלופת מעצר. בין נסיבות אלו, מונה בית המשפט את מצב בריאותו הקשה של המשיב ואת היקפן הקטן, יחסית, של העבירות.

– ב"ש (שלום – י-ם) 2438/99 היועמ"ש נ' הרוש, טרם פורסם, הסניגור, חו' 39, אוקטובר 99', עמ' 21.

 

  1. משפט חוזר – (לקולא) – בית המשפט קבע, כי כל אחת מן העילות שהציגו המבקשים אינה יכולה, כשלעצמה, להוות עילה למשפט חוזר ואולם העילות, בהצטרפותן מקימות עילה כנדרש. בית המשפט קיבל את עמדת הסנגוריה, כי באשר לעילה המנויה בס' 31 (א) (4), די להראות פגם דיוני חמור או פגיעה מהותית בזכויות הנאשם ואין צורך להראות שהיה בהם כדי לשנות מתוצאות ההליך. בית המשפט השאיר בצריך עיון את המבחן ההסתברותי הנדרש לצורך הוכחתו של חשש ממשי לעוות דין.

– מ"ח 7929/96 רוזלי נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 24, מרץ 99', עמ' 11.

 

  1. מונית – (זיכוי) – למרות ממצאי בית המשפט לפיהם, עבר נהג מונית, לכאורה, עבירה של סירוב לבצע שירות בר פיקוח לפי ס' 28 (א) לחוק הפיקוח על המצרכים והשירותים, בסרבו להסיע נוסע בכיוון מסוים, שלא תאם את כיוון נסיעתו המתוכנן, זיכה אותו בית המשפט מן העבירה לנוכח תגובתו הבוטה של הנוסע לסירוב.

– ע"פ מחוזי-ת"א) 70349/99 מ"י נ' שוורץ, טרם פורסם, הסניגור 28, יולי 99', עמ' 11.

 

  1. מאסר עולם (לחומרה) – העותר הורשע בשנת 1980 בעבירות של רצח, חטיפת קטין וסחיטה באיומים, ונידון למאסר עולם. בעתירתו, קבל המערער על כך שנשיא המדינה לא קצב את עונש מאסר העולם שהוטל עליו ל – 24 שנות מאסר, בניגוד לנוהל המשפטי שהשתרש, לגישתו, אשר מחייב את הנשיא לעשות כך. בית המשפט העליון דוחה את העתירה, לנוכח חסינותו של נשיא מפני פעולה משפטית בשל דבר הקשור בתפקידו [ס' 13 (א) לחוק יסוד: נשיא המדינה]. בית המשפט קובע, כי במקרה שאין מחלוקת שהנשיא פעל במסגרת סמכותו, לא ניתן לתקוף את החלטותיו, אפילו במסגרת תקיפה עקיפה.

– בג"צ 2069/99 צבי גור נ' נציב שירות בתי הסוהר ואח', טרם פורסם, הסניגור 28, יולי 99', עמ' 22.

 

  1. מהירות – מצלמה – (לקולא) – יש לזכות נאשם כאשר לא הוכח שהמולטנובה הוצבה עפ"י כללי ההצבה.

– ע"פ (ת"א) 71629/00, איתן אורגיל נ' מ"י, טרם פורסם.

 

  1. מהירות (ממל"ז) – זיכוי – בית משפט השלום מזכה את הנאשמים מעבירה של נהיגה במהירות מופרזת בקובעו, כי הנאשמים הצליחו, בעזרת המומחה שהעיד מטעמם, לסתור את חזקת האמינות המיוחסת למכשיר הממל"ז. בית המשפט קובע, כי נתגלו ליקויים רבים בהפעלת המכשיר ע"י המשטרה. בין היתר, נמצא שקרן הליזר אותה משגר המכשיר לעבר המכונית, עלולה "לגלוש" על פני המכונית ולפגוע ברכב  או בעצם אחר. במספר מקרים בהם כוון המכשיר לעבר מבנים נייחים הוא אף "מדד" להם מהירות של 15 קמ"ש ומעלה. בית המשפט קובע גם, כי העובדה שמדריך המכשיר אינו מוכן לספק נתונים ביחס לחלק מרכזי במכשיר, שאמור לסנן שגיאות ולנטרל עיוותים (כדוגמת גלישת הקרן), עומדת לתביעה לרועץ שכן, בית המשפט אינו יכול לקבל את טענות מומחה התביעה ביחס לחלק זה של המכשיר מבלי שהנתונים ימצאו בידיו. בית המשפט חוזר גם על קביעתו מפסק דין קודם, כי במדידת מהירות בטווח של מעל ל – 275 מטר, על התביעה להביא נתונים על תכונות ההחזר (הרפלקטיביות) של הרכב הנמדד, מה שלא נעשה במקרה זה. מכל הסיבות האמורות קובע בית המשפט שנסתרה חזקת האמינות ביחס לממל"ז. לפיכך, קובע בית המשפט, כי במקרה זה יש לזכות את הנאשמים מהעבירות שיוחסו להם.

– ת"פ (שלום-תעבורה-רמלה)  836034/96, מ"י נ' לוי ואח', טרם פורסם, הסניגור 44, נובמבר 2000, עמ' 20.

 

  1. 17. מעצר – (לחומרה) – בית המשפט העליון מקבל את עמדת המדינה וקובע, כי די בכך שייאמר בהצהרת התובע, על פי ס' 17 (ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), "יש די ראיות" להגשת כתב אישום. אין חובה, כי ייאמר שהמדינה מתעתדת להגיש בוודאות כתב אישום. בית המשפט קובע, כי עמדת המדינה מתיישבת עם תכליתו של החוק האמור (ושל חקיקה מקבילה) ואשר לפיה, רק עם סיום החקירה, מתחיל התובע להפעיל את שיקול דעתו בסוגיית הגשת כתב אישום. לפיכך,  ברגע סיום החקירה, עדיין לא ניתן להתחייב, באופן חד משמעי, כי אומנם, יוגש כתב אישום.

– בש"פ 4455/00, מ"י נ' בדווי, טרם פורסם, הסניגור 44, נובמבר 2000, עמ' 22.

 

  1. מעבר חצייה – (זיכוי) – נהג חייב לצפות שהולך רגל העומד בשולי הכביש או על המדרכה, עלול לרדת אל הכביש ולנסות לחצות, אולם החובה קיימת כל עוד יש יסוד לחשש כנה, בנסיבות העניין. כאשר הולך רגל אינו נותן כל סימן שבכוונתו לעשות כך, אין הנהג חייב לצפות התנהגות פתאומית של שינוי כוונות.

– ת"ת (שלום-תעבורה-ב"ש) 718183/95, מ"י נ' אוחיון, טרם פורסם, הסניגור 20, נובמבר 98', עמ' 7.

 

  1. מעצר – (לקולא) – בית המשפט קבע, כי אין לעצור אדם ולשלול ממנו את חירותו על סמך נימוק של "האפקט הציבורי" של שחרור עבריין תנועה שהרג שוטר בעוד השוטר מנסה לאכוף עליו את חוקי התנועה. בית המשפט קבע, כי מסוכנותו היא רק בשעת נהיגה וזאת ניתן לנטרל בעזרת פסילת רשיונו.

– בש"פ 7042/98 זרגריאן נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 22, ינואר 99', עמ' 21.

 

  1. מחדל בחקירה – (זיכוי) – בית המשפט מזכה את הנאשם וקובע, כי מחדלה של המשטרה, שהתבטא בכך שלא חקרה את חבריו של המתלונן, אשר נכחו באירועים נשוא האישום, יוצר הנחה שחקירתם ועדותם בבית המשפט היו פועלים כנגד התביעה ובנסיבות אלו, נותר ספק שמא טעה המתלונן בזיהוי התוקף.

– ת"פ (שלום-נוער-ב"ש) 173/99, מ"י נ' פלוני, טרם פורסם, הסניגור 37, אפריל  2000, עמ' 29.

 

  1. מסדר זיהוי – עדיפותו של מסדר זיהוי "חי" נוגעת אך ורק למשקלו של הזיהוי ולמידת הסתמכותו של בית המשפט על ראייה זו, ואין לומר, קטגורית, כי אין כל ערך למסדר זיהוי תמונות. אם יינתן הסבר סביר ומתקבל  לאי קיום המסדר ה"חי" – הרי שמשקלו של מסדר התמונות שריר וקיים.

– ת.פ. (ת"א) 380/95 מ"י נ' חאג' יחיא ואח', טרם פורסם, הסניגור 12, מרץ 98', עמ' 12.

 

  1. מהירות – ממל"ז – עפ"י ע"פ 747/96 נחמני, נוצרה חזקה שבעובדה בכל הנוגע לאמינות מכשיר מדידת מהירות, אשר פעולתו מבוססת על מדידתה של קרן לייזר, וקבילות תוצאות מדידותיו. משלא נסתרה החזקה ע"י ההגנה, הרשעת המערער בדין יסודה.

– ע"פ (ת"א) 662/96 שחר נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 6, אוגוסט 97'.

 

  1. מאסר על תנאי – (תקיפת התנאי) – בית המשפט העליון קובע, כי התקופה בה מעוכב ביצוע עונש של מאסר בפועל הינה תקופה בה, התנאי "רץ" והיא תובא בחשבון בחישוב סיומה של תקופת התנאי. בהיות המאסר על תנאי סוג של עונש, עקרון החוקיות אינו מאפשר להחילו עפ"י טיעון של היקש או במתן פרשנות מרחיבה.

– רע"פ 7589/97 רחמים נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 17, אוגוסט 98', עמ' 21.

 

  1. משפט חוזר – (חזרה מהודאה) – בית המשפט קבע, כי הודאה שנגבתה שלא כדין מפי נאשם חף מפשע, מטילה ספק באמיתות הודאותיו האחרות. יש לבחון מחדש את ההרשעה, המבוססת על הודאות כאלו, בדרך של משפט חוזר, ולא בדרך של ערעור.

– מ"ח  7324/96 חייאט נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 8, נובמבר 97', עמ' 15.

 

  1. 25. מאסר – (לקולא) – בית המשפט גזר על נאשם, שהורשע בביצוע שוד קשישה במקרה אחד, וגניבת תיק ממנה במקרה אחר – שנתיים מאסר על תנאי, צו מבחן, 600 שעות של"צ ופיצוי בסך 3,000 ₪ למתלוננת.

– ת"פ (מחוזי-ת"א) 40038/00 מ"י נ' סאלם, טרם פורסם, הסניגור 56, נובמבר 2001, עמ' 39.

 

  1. מנהלית – קטלני – (לקולא) – גם כשמדובר בנאשם שהיה מעורב בתאונות דרכים קטלנית, הרי ששני חודשיפסילה שנפסל הנאשם, מספיקים כדי לצננו. כך קבע בית המשפט העליון בנסיבות בהן העורר נסע באור ירוק, במהירות נמוכה מהמהירות המותרת, ותוך כך פגע בהול רגל שחצה את הצומת ברמזור אדום.

– בש"פ 3057/92 פייביש אבישי נ' מ"י, החלטה מיום 24/6/92.

 

  1. מעצר – (לקולא) – בית המשפט חוזר על ההלכה לפיה ולא בנקל, יורה בית המשפט להחזיר לבית המעצר את מי שכבר שוחרר ממנו; וכאשר בית המשפט מתבקש להורות על מעצרו מחדש של מי ששוחרר ויצא ממעצרו. על פי ההחלטה, יש לתת משקל רב לעובדה, כי המדובר במי שכבר שוחרר. ככלל, מי  ששוחרר ממעצר יוחזר אליו רק אם הפר את תנאי השחרור, או אם נתחדשו נסיבות המחייבות את החזרתו למעצר. חריגה מכלל זה תיעשה רק במקרים חריגים ועל יסוד נימוקים כבדי משקל.

– בש"פ 222/98 מ"י נ' צוברי, טרם פורסם, הסניגור 14, מאי 98', עמ' 15.

 

  1. מאסר – (עבודות שירות) – (לקולא) – בית המשפט ממיר עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. ראה באות ק', "קטלני", ערך מס' 26.

– ע"פ 70406/01(מחוזי ת"א) איברהם מרקוס נ' מ"י, טרם פורסם.

 

  1. מהירות – (מצלמה) – (זיכוי) – בית המשפט לתעבורה בנתניה, השופט י. הלוי, מקבל את טענות הסניגור, עו"ד מ. ג'אסר ומזכה נאשם שרכבו צולם במכשיר מולטנובה, וזאת מאחר ובתמונה מופיעים שני רכבים נוספים, פרט לרכב הנאשם והתביעה לא הציגה ראייה שתוכיח, כי רכב הנאשם, הוא הרכב שנסע במהירות מופרזת.

– ת' (תעבורה-נתניה) 6405/00 מ"י נ' גפני מורן, טרם פורסם.

 

  1. מעצר – (לחומרה) – נקבע, כי ראייה לכאורה לצורך מעצר עד תום ההליכים היא ראייה כזו אשר קיים לגביה סיכוי סביר שתהפוך בסוף ההליך לראייה רגילה, אשר ניתן, על פיה בלבד, או יחד עם ראיות נוספות להרשיע את הנאשם. ראייה יכולה ותסווג ככזו גם אם ישנן סתירות בגרסאות העדים, או אם עולות שאלות שהעדויות אינן משיבות עליהן. כמו כן, נקבע כי קיומו של ספק בשלב זה לא מאיין את ערכן הלכאורי של הראיות, בהבדל מפגם מהותי, אשר סביר כי לא יוסר במהלך המשפט.

– בש"פ 9878/01 מ"י נ' זכריה, טרם פורסם, פד"י – פקס יג', 2/2002, 9/1/02.

 

  1. מהירות – ממל"ז – (זיכוי) – בית המשפט לתעבורה מקבל את טענות הסניגור, עו"ד אילון אורון, במסגרת טענות אין להשיב לאשמה, ומזכה את הנאשם, שהואשם ב-נהיגה במהירות מופרזת. זאת לאחר שהתברר, שבמהלך כיול הממל"ז, הלך השוטר עם המכשיר לאחור (כאשר צג המכשיר הראה מרחק הגדול מהמרחק שידוע כי הוא מרחק המדידה) במקום לכייל את המכשיר כך שיראה את המרחק הנכון.

– ת"פ (תעבורה – ת"א) 3516/00 מ"י נ' יעקובוביץ, טרם פורסם, הסניגור 55,  אוקטובר 2001, עמ' 23.

 

  1. מעצר – (לקולא)בית המשפט העליון קובע ככלל, כי כאשר אין תשתית ראייתית לכאורית להארכת המעצר עד תום ההליכים, אין גם להורות על חלופת מעצר מסוג מעצר בית. כאשר לא מתקיימת עילת מעצר, מטרת תנאי השחרור בערובה הינה רק הבטחת התייצבות הנאשם במשפט וזאת ניתן להבטיח באמצעות ערבות כספית.

– בש"פ 924/00 אבו אלכאס נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 39, יוני 2000, עמ' 21.

 

  1. מנהלית – (לקולא) – המשיב היה מעורב בתאונת אוטובוס קטלנית, שבה נהרגו 17 בני אדם ורשיונו נפסל,פסילה מנהלית ל – 90 יום. לאחר שחלפו 90 יום מבלי שהוגש כתב אישום (לטענת המדינה, בשל הצורך בבדיקות רבות של מומחים) החזיר לו בית המשפט השלום את רשיונו לנוכח האמור בסעיף 50 לפק' התעבורה. המדינה עררה על החלטה זו. בית המשפט המחוזי דוחה את הערר וקובע, כי ס' 48 לפקודה, המאפשר במקרים מסוימים לבית המשפט להאריך את פסילת הרשיון עד לתום ההליכים, מוגבל אף הוא לאמור בס' 50 לפקודה, כך שאם לא הוגש כתב אישום, גם בית המשפט אינו יכול להאריך את תוקף הפסילה מעבר ל – 90 יום.

– ב"ש (מחוזי-נצרת) 1053/00 מ"י נ' תקומי, טרם פורסם, הסניגור 35, פברואר 2000, עמ' 22.

 

  1. מנהלית – (לקולא) – המשיב הואשם בעבירה של הריגה, לאחר שנטען שפגע עם רכבו במנוח, אשר החל לחצות את הכביש במעבר חצייה. בית המשפט קובע, לאחר עיון בחומר הראיות, כי לא מדובר בנהיגה פרועה או בנהיגה במהירות מופרזת, אלא בחוסר עירנות בלבד מצד הנאשם. בהתחשב בנסיבות אלו ובכך שמדובר בנהג מקצועי, דוחה בית המשפט את בקשת התביעה לפסול את רשיון נהיגתו עד תום ההליכים נגדו.

– ב"ש (מחוזי-חיפה) 2433/99 מ"י נ' זחאלקה, טרם פורסם, הסניגור 35, פברואר 2000, עמ' 22.

 

  1. מעצר – (ראיות לכאורה) – בית המשפט קובע, כי בשיטה, השמה לרגליה את זכות היסוד של אדם לחירות, אין לעצור עד תום הליכי משפט נאשם שבחומר הראיות נגדו, מובנה ספק הפוגע בסבירות הסיכוי להרשעתו וזאת, אף אם חומר ראיות זה אינו מופרך ודי בו לצורך העברה אליו של נטל הבאת הראיות במשפט עצמו. ההגנה היחידה העומדת לנאשם בהליך זה, היא הדרישה, כי חומר הראיות יוכיח, לכאורה, את אשמתו.

– בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 1, מרץ 99', עמ' 17.

 

  1. 36. מעצר- (גובה הערובה) – (לקולא) – בית המשפט קבע, לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כי קביעת ערובה לשחרור לא נועדה לשמש אמצעי עקיף למעצר, אלא להקטין את הסיכון שבשחרור בערובה. התחשבות במצבו הכלכלי של החשוד, כך ששיעור הערובה שייקבע יהיה בהתאם לאפשרויותיו, מגבירה את הסיכון, ואולם, זהו סיכון ששיטה משפטית, הדוגלת בשמירה על זכויות אדם, מוכנה לשלמו. מכאן, שבקביעת הערובה יתחשב בית המשפט בחשש להימלטות החשוד והיכולת הפיננסית של העורר.

– בש"פ 2137/96 ויצמן נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 1, מרץ 97', עמ' 18.

 

  1. מנהלית – (קטלני) – (לקולא)– בית המשפט לתעבורה באשקלון, השופטת ד.קליימן, דחתה בקשת התביעה לפסילת רשיון הנהיגה, של נהג שהואשם בגרימת תאונת דרכים קטלנית, בה נהרג הולך רגל. השופטת קובעת, כי מאחר ובהסכמת התביעה הוחזר לנאשם רשיון נהיגתו וקוצרה תקופת הפסילה שהוטלה עליו; גם אם מדובר בטעות שבשיקול דעת, ובהתחשב בעברו התעבורתי  הנקי, כמעט לחלוטין, אין לפוסלו עד תום ההליכים נגדו וזאת, גם אם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

– בש"פ 2808/98 מ"י נ' גבריאל חיחנאשווילי, פס"ת כרך ג', חו' 10, עמ' 3.

 

  1. מועד – (הארכת מועד – לקולא)בית המשפט המחוזי בת"א, השופט א. פריש, קובע, כי עפ"י ס' 230 לחוק סדר הדין הפלילי, בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לקיים את המשפט, גם אם ההודעה על רצון הנאשם להישפט נתנה באיחור. סעיף זה מבטא את העיקרון לפיו, אין סוגרים את דלתות בית המשפט, אפילו אם היה איחור במועד – אם היתה לכך עילה מוצדקת.

– ע"פ 71122/99 חגי בטלר (ע"י עו"ד א. אורון) נ' מ"י (ע"י עו"ד נ. בונה), פס"ת כרך ג', חו' 10, עמ' 12.

 

  1. מהירות – (ממא"ל) – (זיכוי) – בית המשפט קבע, כי על התביעה להוכיח, כי השוטר המפעיל ערך שלוש בדיקות, בדיקת מתגים, בדיקת קולנים ובדיקת השוואה בין מהירות המופיעה במכשיר, לבין מהירות המופיעה במד מהירות של הרכב וזאת, בתחילת וסיום כל משמרת. שתי הבדיקות הראשונות יערכו במצב עמידה והשלישית, במצב נסיעה. על השוטר להציג בפני בית המשפט יומן מפעיל, וכן, יש להוכיח, כי תנאי השטח מתאימים למדידה וכי המפעיל הינו מפעיל מיומן. בית המשפט קובע, כי הטופס בו מסמך השוטר את הבדיקות שערך הוא טופס סטנדרטי ושעל סמך הרישום בו בלבד, לא יכולה להיות וודאות, שכל הפרטים אכן נרשמו בקפדנות. רישום טכני זה, לא יכול לשלול את עדות המערער, שאמינותו לא נשללה בבית המשפט קמא, כי באותו יום הפעיל בקרת שיוט שמנעה ממנו לעבור על המהירות המותרת וכי, כנראה, נפלה תקלה בזמן מדידת המכשיר.

– ע"פ (ב"ש) 117/95 מאיר אבגנים נ' מ"י, פס"ת כרך ג', חו' 3, עמ' 30.

 

  1. מהירות – (צילום) – (זיכוי) – בית המשפט זיכה את הנאשם מחמת הספק וזאת, מבלי לחייבו להשיב לאשמה. התביעה התבססה על תע"צ וכן, על תמונה בה מופיעים שני כלי רכב. התביעה לא הביאה את המפענח ומשכך, לא הוכיחה מיהו הרכב העבריין מבין שני הרכבים.

– ת' 3860/01 מ"י נ' אהוד הראל, טרם פורסם.

 

  1. מהירות – (צילום) – (זיכוי) – בית המשפט זיכה את הנאשם מחמת ספק וזאת, מבלי לחייבו להשיב לאשמה. התביעה התבססה על תע"צ ותמונה, בה מופיע יותר מכלי רכב אחד. התביעה לא הביא עד אשר יעיד איזה הוא הרכב  שהפעיל את המצלמה, משכך, קיים ספק באשר לזהות הרכב העבריין.

– ת' 2477/01 מ"י נ' בן – זר אלי, טרם פורסם.

 

  1. מעצר – (זכויות העצור) – בית המשפט העליון בארה"ב קבע, כי הלכת מירנדה הינה הלכה המעוגנת בחוקה, כך שהקונגרס (או המדינות) לא יוכלים היו לחרוג ממנה ע"י קביעת הסדר שונה, המספק הגנה טובה פחות כנגד גבייתן של הודאות כפויות. הלכה זו מטילה על המשטרה חובת מתן אזהרה מפורטת לחשוד שבמעצר בדבר זכויותיו, בטרם גביית הודאה ממנו, כתנאי מוקדם לקבילות בדברים שנאמרו בה וזאת, על מנת לתת תוקף מעשי לזכות לאי הפללה עצמית שבתיקון החמישי לחוקה.

– פרשת UNITED STATES V. DICKERSON – הלכת מירנדה שרירה וקיימת, הסניגור 42, ספטמבר 2000, עמ' 8.

 

  1. מהירות – (ממל"ז) – (זיכוי) – בית המשפט קובע, כי קיום הבדיקות הדרושות לפני ובתום הפעלת המכשיר מהווה תנאי מוקדם לקבלת ממצאי המכשיר שלפיהם, ניתן להרשיע נהג. משלא נערכו הבדיקות וקיים חשש שהמכשיר לא כויל כנדרש, יש לזכות את הנהג.

– ע"פ (ת"א) 627/96 מ"י נ' רוטמן, טרם פורסם, הסניגור 4, יוני 97', עמ' 15.

 

  1.   44. מעבר חצייה – (קטלני) – (לחומרה) – המערערת הורשעה בבית המשפט המחוזי, בגרימת מוות בהתרשלות, אי האטה לפני מעבר חצייה ונהיגה במהירות מופרזת בכך, שנהגה ברכב פרטי, במהירות של 50 קמ"ש והתקרבה למעבר חצייה, שבו חצתה אותה עת המנוחה. בית המשפט העליון קובע, כי לו היתה המערערת בולמת את רכבה, עם תחילת ירידת המנוחה אל המעבר, הרי גם אם היתה פוגעת בה, פגיעה זו היתה בעוצמה חלשה ביותר, אשר קרוב לוודאי לא היתה גוררת תוצאה קטלנית. המערערת יכלה להבחין במנוחה עוד קודם ירידתה למעבר, בעודה עומדת על המדרכה לפני חצייתה את הכביש. אילו היתה מבחינה בה, היתה נמנעת התאונה, אפילו נהגה במהירות 40 קמ"ש. על נהג, המתקרב למעבר חצייה, מוטלת החובה לצפות שהולך הרגל ינסה לחצות את הכביש, ועליו להתחשב באפשרות של התנהגות רשלנית מצידו. רשלנותה של המערערת מתבטאת בכך, שלא הבחינה במנוחה מבעוד מועד, בכך שנהגה במהירות לא סבירה בנסיבות המקרה ובכך, שלא האטה את מהירות נסיעתה בהתקרבה למעבר החצייה.

– ע"פ 558/97 רבקה מלניק נ' מ"י, פס"ת כרך ג', חו' 1, עמ' 27.

 

  1. מהירות – (ממל"ז) – (זיכוי) – הנאשם כפר במהירות שיוחסה לו והעלה טענות נגד אופן הפעלתו של המכשיר. בית המשפט מציין שהיצרן קבע, כי הטווח המירבי של המכשיר נע בין 275 מ' ל – 760 מ' ומותנה בתכונות ההחזר (רפלקטיביות) של המטרה. הראיות אינן תומכות בטענה לפיה, מדידת גוף, בעל תכונות החזר נמוכות, בטווחי מדידה אלו, תתקבל תמיד מדידת שגיאה. גם הוראות היצרן יוצרות ספק לגבי דיוק התוצאות של המדידה, גם במקרים בהם תופיע תוצאה על הצג, ולא ניתן לשלול את ההשערה שעוצמת החזר חלשה תגרום לשגיאה בקריאה. ספקות אלו יפעלו לטובת הנאשם ולכן, מזכה אותו בית המשפט.

– ת' 3043/98 מ"י נ' יוסף וייס, פס"ת כרך ג', חו' 9, עמ' 3.

 

  1. מעבר חצייה – (זיכוי) – בית המשפט לתעבורה בחיפה, מזכה נהג שהיה מעורב בתאונת דרכים, בה נפגעה הולכת רגל במעבר חצייה, מאחר והמתלוננת לא חצתה את הכביש במעבר חצייה, אלא אחרי ערימת עצים שהיו במקום. כמו כן, קובע בית המשפט, כי הנאשם לא צריך היה לצפות, כי המתלוננת, לאחר שחזרה בה מכוונתה לחצות את הכביש, תשוב ותחצה אותו במהירות, וזאת מאחורי ערימת עצים, כאשר במרחק של כ – 6 מטרים משם, מצוי מעבר חצייה, שאפשר לחצות בו בבטחה.

– ת' 2342/98 מ"י נ' פרץ דוד, פס"ת כרך ג', חו' 9, עמ' 24.

 

  1. מהירות – (זיכוי) – (שני כלי רכב בצילום) – שופטת התעבורה בנתניה, ר. בן יששכר קובעת, כי כאשר בתע"צ הפענוח, אין התייחסות ברורה לכלי הרכב העבריין, מבין שניים המופיעים בתמונה, והתביעה נמנעה מלהביא לעדות את עורך התע"צ, יש לזכות את הנאשם מחמת הספק ולקבוע, כי התביעה לא יצאה ידי חובתה בהגשת התע"צ.

– ת' 3860/01 מ"י נ' הראל אהוד, טרם פורסם.

 

  1. מהירות – (צילום) – (זיכוי) – שופטת התעבורה ברמלה, ר. טאובר, זיכתה נהג שהואשם בנהיגה במהירות מופרזת, מאחר ובישיבת ההקראה, כפר ב"כ הנאשם בהסמכת המטפלים ובמהלך המשפט, נכשלה התביעה בהוכחת הסמכתם.

– ת' 9397/01 (רמלה) מ"י נ' יעקב ימיני, טרם פורסם, החלטה מיום 25/3/01.

 

  1. מנהלית – (לקולא) – (סמכות הפסילה) – שופטת בית המשפט לתעבורה בת"א, א. שדמי, החזירה רשיון נהיגה לנהג שנפסל מלהחזיק ברשיון נהיגה למשך 30 יום וזאת, מאחר והמבקש נפסל כמעט חודשיים (!) לאחר מועד העבירה. בית המשפט קובע, כי סמכותו של שוטר לפסול מנהלית, הקבועה בס' 47 לפק' התעבורה, אינה מתקיימת במקרה זה מאחר, והשוטרת לא דרשה מהנהג להלוות אליה, אל קצין המשטרה ואף לא נטלה לו את הרשיון. סמכות הפסילה ניתנה לקצין המשטרה, כדי שזה יוכל לפגוע מיידית ברשיון הנהיגה. במקרה זה, אם סברה המשטרה כי נהיגתו מסוכנת לציבור, היה עליה לאתרו מיד לאחר ביצוע העבירה ולא להמתין זמן כה רב.

– ב"ש 1659/00 גיל ישועה נ' מ"י, טרם פורסם.

 

  

  1. מאסר – (לקולא) – המערערים הורשעו בבית המשפט המחוזי, בעבירת הריגה ונגזרו על אחד מהם 24 חודשי מאסר ועל אחר, 8 חודשי מאסר וזאת, לאחר שתקפו אדם מבוגר במקלות ובאבנים בהם הצטיידו, וגרמו לו להתקף לב שהביא למותו. בית המשפט העליון קובע, שאין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה, תקיפתו של המנוח היא שגרמה לו להתקף הלב (למרות שבחוו"ד של מומחה התביעה קיימת קביעה שאינה חד משמעית בנושא). בית המשפט מזכה את אחד המערערים מעבירת ההריגה (ומרשיעו בעבירה קלה יותר) בקובעו, כי קיים ספק האם הוא ידע על מחלת הלב ממנה סבל המנוח (כשספק זה אינו קיים ביחס למערער השני).

– ע"פ 4230/99 אבו ג'נאם נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 56, נובמבר 2001, עמ' 8.

 

  1. מרו"ם – (לחומרה) – בית המשפט המחוזי הופך את החלטת בית המשפט לתעבורה וקובע, כי מכשיר המרו"ם הינו מכשיר אמין. בית המשפט קובע, כי תקנה 49 לתק' התעבורה, שעניינה אי שמירת מרחק, אינה פוגעת בזכות יסוד של הנהג ואם יש השגות על  סבירותה, יש לתקוף אותה בבג"צ ולא בתקיפה עקיפה.

– ע"פ (מחוזי – ת"א) 71209/99 אולגה רז נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 56, נובמבר 2001, עמ' 21.

 

  1. מעצר עד תום ההליכים – (ממצאי פוליגרף) – בית המשפט העליון, שדן בעררו של העורר, על החלטה לעוצרו עד תום ההליכים, מציין כי קיימת גישה לפיה, ניתן להסתמך, גם בשלב המעצר עד תום ההליכים (ולא רק בשלב מעצר הימים), על ממצאי פוליגרף זאת, בהנתן העובדה, כי חומר הראיות,  נכון לאותו שלב, הינו היולי בלבד וטרם עמד במבחן העיבוד והליבון הצפוי להעשות במשפט גופו (הכוונה לחקירות הנגדיות של הסניגור). עם זאת, במקרה דנן, גם אילו היו מתקבלים ממצאי בדיקת הפוליגרף, כראייה קבילה, לא היה בכך כדי לסייע לעורר, בשל קיומן של ראיות רבות אחרות המפלילות אותו.

– בש"פ 7063/01 מלמד נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 56, נובמבר 2001, עמ' 23.

 

  1. מנהלית – (לחומרה) – הצעת חוק לפיה, תוענק לבית המשפט סמכות להאריך פסילה מנהלית, שהוטלה על נהג, גם אם עברו שלושה חודשים מיום הפסילה וטרם הוגש כתב אישום. הארכה כזו תהיה מנימוקים שיירשמו ומטעמים מיוחדים.

– הצ"ח 3033, עמ' 784, הסניגור 59, פברואר 2002, עמ' 9.

 

  1. מאסר – (פיצוי על מאסר) – בית משפט השלום קובע, כי אדם שנגזר עליו עונש מאסר שהינו ארוך מתקופת המאסר המירבית, הקבועה בחוק, לעבירות בהן הורשע, זכאי לפיצוי הן מן המדינה (כמי שביצעה את גזרי הדין וכמו שנושאת באחריות שילוחית למחדלי התובעים המשטרתיים) והן מן הסנגורים שייצגו אותו. אחריותם של הסנגורים נובעת מהעובדה, שלא העמידו את בית המשפט על טעותו בגזירת הדין ובכך, שלא ייעצו לתובע להגיש ערעור על גזרי הדין.

– ת"א (שלום-חיפה) 30145/99 עווזנה נ' מ"י ואח', טרם פורסם, הסניגור 59, פברואר 2002, עמ' 23.

 

  1. מרו"ם – (לקולא) – בית משפט השלום לתעבורה באשקלון קובע, כי מכשיר המרו"ם לשמירת מרחק (ולמדידת מהירות) אינו אמין ובהמשך לכך, מזכה את ארבעת הנאשמים שהואשמו, בתיקים שונים, בעבירות של אי שמירת מרחק.

– ת"פ (שלום-תעבורה-אשקלון) 1536/99 מ"י נ' לוי ואח', טרם פורסם, הסניגור 51, יוני 2001, עמ' 21.

 

  1. מונית – (לחומרה) – בית המשפט העליון מאשר הרשעה של בית המשפט המחוזי, במתן שירות מעל המחיר הקובע ואי הפעלת מונה ע"י נהג מונית אשר הסיע נוסע, בלי להפעיל את המונה, נסיעה שבסופה גבה 50 ₪ עבור השירות. בית המשפט קובע, כי קיימת חובה בתקנה 510 לתק' התעבורה, להפעיל מונה, לחובה זו קיימים שלושה סייגים:
    1. הנוסע דורש שלא להפעיל מונה.
    2. הנהג גובה שכר הסעה הקבוע במחירון שאישר המפקח על התעבורה.
    3. המחירון חייב להמצא בכל עת במונית. המחירון, במקרה דנן, אינו חל על הנסיעה שלפנינו. גם אם נניח כי בין עובדי "קרגל" (החברה בה עבד המתלונן) ובין חברת מוניות "איילון" נכרת הסכם על תעריפי הנסיעה, הסכם זה לא קיבל אישור ע"י המפקח על התעבורה ולכן, חלה חובת הפעלת מונה בנסיעה נשואת הערעור.

– ע"פ 2454/01 עזרא שהרבני ומוחסן אלעג'ו נ' משרד התחבורה, טרם פורסם, תקציר "סביר", כרך נ"ט – 4, תשס"ב 2002, י"ג בניסן תשס"ב, 26/3/02.

 

  1. מחיקת הרשעה – (לקולא) – ראה באות ע', עורך דין, ערך מס' 38.

– על"ע 3761/00 קוסטין נ' לשכת עוה"ד – הועד המרכזי, טרם פורסם, הסניגור 58, ינואר 2002, עמ' 10.

 

  1. מהירות – (טכוגרף) – (לקולא) – בית המשפט המחוזי מזכה את הנאשם מעבירת הריגה ומרשיעו בגרם מוות ברשלנות וזאת, מאחר שלא העידו העדים שערכו מסמך, המאשר את תקינות מכשיר הטכוגרף, שהיה מותקן במשאית, לא הוכחה מהירות נסיעתו של הנאשם עובר לתאונה ולא הוכח היסוד הנפשי של פזיזות, הדורש מודעות של הנאשם לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית. כמו כן, בדיקת הכיול והתקינות של הטכוגרף בוצעה תשעה וחצי חודשים לפני התאונה ללא בדיקה נוספת מאז ולכן, ייתכן שבמהלך חודשים אלו ארעו שינוייםבמכשיר, שהיה בהם לפגוע בתקינותו וכיולו.

– ת"פ 364/99 (מחוזי-חיפה) מ"י נ' גדעון חיים, טרם פורסם, הסניגור 58, ינואר 2002, עמ' 24.

 

  1. מהירות – (ממל"ז) – (זיכוי) – בית המשפט המחוזי מזכה את המערער מעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, וזאת לנוכח הפגמים שנמצאו בהפעלת מכשיר הממל"ז. המפעיל  לא זכר את כל הוראות ההפעלה של המכשיר, המפעיל לא הכיר את כל מדידות הטעות ואפילו לא את רובן. המפעיל לא הציג יומן הפעלה של המכשיר, לא רשם פרטים רלוונטים של הרכב (צבע הרכב, מצב התנועה בכביש) וכן, קבע בית המשפט, כי קיים ספק באשר למדידה מאחר והמפעיל אמור ל"צלוף" ללוחית הרישוי של הרכב וקיים ספק אם כל הפולסים אכן פגעו בה.

– ע"פ (מחוזי – י-ם) 2453/00 פלר נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 48, מרץ 2001, עמ' 20.

 

  1. מורה לנהיגה – (פסילה מנהלית) – (לחומרה) – ראה באות פ', פסילה מנהלית, ערך מס' 28.

– בש"פ 6050/01 בנגד נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 54, ספטמבר 2001, עמ' 18.

 

  1. משפט חוזר – (לחומרה) – בית המשפט העליון דוחה בקשה לקיום משפט חוזר במקרה בו, הנאשם נשפט בעבירת מהירות מבלי שעלה על דוכן העדים והביא גרסתו בפני בית המשפט. המבקש נשפט, בגלגול הראשון, בהעדר מחמת אי התייצבות. פסק הדין בוטל והתיק נקבע להוכחות. גם במועד ההוכחות לא הופיע המבקש, ובכל זאת בית המשפט ניהל את פרשת התביעה בלעדיו. בית המשפט קמא, סרב לדחות את התיק לשמיעת פרשת הגנה. בית המשפט העליון דוחה את טענת הסניגור לפיה, יש לאפשר משפט חוזר מאחר וקופחה זכותו של הנאשם להעיד וזאת, מאחר  וחוסר התייצבותו נבע ממחדלו שלו.

– מ"ח 3245/02 חרבו תלמן נ' מ"י, החלטה מיום 8/5/02, טרם פורסם.