אמינות אקדח לייזר משטרתי – נתפס במהירות מופרזת וזוכה

גלגולו של תיק מהירות

נאשם הכופר בעבירה המיוחסת לו, יורשע רק לאחר שתשמענה הראיות וביהמ"ש ישתכנע כי העבירה אכן נעברה, וכאשר המדובר בתיקי תעבורה עצם אי ההתייצבות לדיון, די בה, ברוב המקרים, בכדי שהדבר יחשב כהודאה בעבירה המיוחסת ובהתחשב בכך ירשיע ביהמ"ש את הנאשם בהיעדרו אף מבלי שתשמענה הראיות. לעומת זאת, בכדי שנאשם יצא זכאי בדינו, התפתחות שהנה חריגה בשדה המשפט, על השופט לשמוע את העדים ואם יתעורר בלבו ספק יזכה את הנאשם.

למותר לציין, כי אם נאשם מודה בעבירה המיוחסת לו, התוצאה תהייה הרשעה.

למרות כל אשר פרטתי לעיל, זוכה נאשם וזאת בעקבות הודעתו – הנאשם הודיע לביהמ"ש כי אין ביכולתו להתגונן בפני האישומים נגדו ולכן הוא מקבל על עצמו את ההרשעה אך שומר על זכותו לערער על הרשעתו בביהמ"ש המחוזי.

מעשה שהיה כך היה: נהג הואשם בנהיגת רכב ביום 2.12.99 במהירות 124 קמ"ש במקום 90 קמ"ש עבירת קנס בשיעור 750 ש"ח המחייבת גם בנקודות. הנאשם יוצג ע"י סנגור ולאחר שהשוטר העיד והסתיימה פרשת התביעה, ביקש הסנגור לדחות את הדיון על-מנת לאפשר לו להגיש חוו"ד מומחה לפיה ייתכן והשוטר טעה בייחוס העבירה לרכבו של הנאשם.

שופטת התעבורה בנתניה, שירה בן שלמה, סירבה לדחות את הדיון וציינה כי על הנאשם היה להיערך מבעוד מועד ולהגיש את חוות הדעת בהתאם לפני הדיון.

השופטת שמעה את הסיכומים והרשיעה את הנאשם. הנאשם ערער על פסק הדין לביהמ"ש המחוזי בת"א וטען כי נמנע ממנו יומו בביהמ"ש וראוי היה לאפשר לו להתגונן כדבעי. מה גם, שהסנגור ביקש מבעוד מועד למסור לידיו את הנהלים וההנחיות הנוגעים להפעלת אקדח הלייזר.

שופטת ביהמ"ש המחוזי בת"א, שרה ברוש, ובהסכמת נציג הפרקליטות, קיבלה את הערעור, ביטלה את פסק הדין, וציינה כי ראוי היה מלכתחילה שביהמ"ש לתעבורה ייעתר לבקשת הדחייה ויאפשר לנאשם להתגונן בשאלה המרכזית והיא אמינות מדידת המהירות ע"י מכשיר הלייזר. התיק הוחזר, איפא לדיון לביהמ"ש לתעבורה.

בין לבין, עברה שופטת התעבורה לכהן בביהמ"ש השלום בראשל"צ. השופטת קבעה את המשך שמיעת הראיות לפניה ליום 5.12.02.
בדיון הודיע הסנגור כי אין בידו חוו"ד מומחה כיוון שהתברר לו כי המכשיר הופעל עפ"י הנהלים. יחד עם זאת, ביקש הסנגור מביהמ"ש לדחות את הכרעת הדין עד אשר ביהמ"ש העליון יאמר את דברו בסוגיית אמינות מכשיר הלייזר. שופטת התעבורה סירבה לדחות את הדין וזאת כיוון שההליכים בתיק זה נמשכים זמן רב. בנסיבות אלו הודיע הסנגור כי הוא מסכים, באין מנוס, להרשעת הנאשם בהתאם לנימוקים בהכרעת הדין שניתנו בגלגולו הקודם של התיק.

מיד לאחר ההרשעה הגיש הסנגור ערעור לביהמ"ש המחוזי. בערעור טען הסנגור כי אכן לכאורה לא היה פגם בהרשעה אך היה אם ביהמ"ש העליון יחליט כי אין להפעיל את המכשיר ממרחק העולה על 300 מטרים, (במקרה דנן הרכב הנאשם נקלט ממרחק של 318 מטרים) במקרה כזה יתבקש ביהמ"ש המחוזי לזכות את המערער.

ואכן, ביהמ"ש העליון אמר את דברו בסוגיית אמינות המכשיר, ובפס"ד שניתן ביום 10.11.03 ע"י הרכב בראשות השופט אדמונד לוי, נקבע כי אין להפעיל את מכשיר הממל"ז במרחק קליטה העולה על 300 מטרים אלא אם המכשיר מוצב על חצובה ובתנאים נוספים. לאחר מתן פסק הדין בביהמ"ש העליון נקבע התיק לשמיעת הערעור. ביום 21.6.04 נדון הערעור בפני שופטת ביהמ"ש המחוזי בת"א נורית אחיטוב. ב"כ הפרקליטות הודיעה בדיון כי הפרקליטות מסכימה לקבלת הערעור לאור פסק דינו של ביהמ"ש העליון. בנסיבות אלו זיכה ביהמ"ש המחוזי את הנאשם והורה להחזיר לנאשם את הקנס ששולם.

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן