מה יעשה לנהג אשר מואשם בגרימת תאונת דרכים קטלנית, לא עולה על דוכן העדים, ולא מוסר לבית המשפט את גרסתו – מה סיכוייו לצאת זכאי בדין.

 

בית המשפט המחוזי זיכה נהג וביטל את עונש המאסר אשר הוטל עליו, זאת כיוון שבית המשפט לתעבורה אשר הרשיע התעלם מראיות מהותיות בתיק החקירה

 לפני ימים ספורים ניתן פסק דין, בערעור על הרשעתו של נהג בגרימת תאונת דרכים קטלנית, בבית המשפט המחוזי בחיפה. על פי עובדות כתב האישום:

"המערער נהג ברכב פרטי מסוג יונדאי בכביש 65 מכיוון עפולה לחדרה, בנתיב הימני. לרכב הייתה רתומה עגלה. הכביש במקום הוא כביש דו סטרי, שני נתיבים לכל כיוון, ונתיב השתלבות מצד ימין, המופרד במרכזו על ידי אי תנועה בנוי.

המהירות המותרת במקום 90 קמ"ש. שדה ראיה פתוח ל-200 מ' לפחות. באותה עת נסע בכביש אחרי המערער, בנתיב השמאלי מבין שני הנתיבים, יימראן מסראשו (להלן: "איתן"), כשהוא נוהג ברכב פרטי מסוג סיטרואן. באותה עת נסעה בכביש בנתיב הנגדי מכיוון חדרה לעפולה יהודית שטרבלי (להלן: "יהודית") כשהיא נוהגת ברכב פרטי מסוג פולקסווגן.

משהגיע המערער לק"מ 22.3 בכביש בסמוך לכניסה למשטרת עירון סטה עם רכבו בפתאומיות שמאלה לתוך נתיב נסיעת רכב הסיטרואן הנהוג על ידי איתן וחסם דרכו. רכב הסיטרואן פגע עם פינה ימנית קדמית שלו בפינה אחורית שמאלית של העגלה. העגלה נדחפה קדימה ופגעה עם פינה קדמית שמאלית שלה בפינה אחורית שמאלית של רכב המערער.

גג העגלה ניתק מהעגלה ונפל על הכביש בנתיב השמאלי. רכב הסיטרואן סטה שמאלה, עלה על אי התנועה, חצה את הנתיב הנגדי, עלה על המדרכה של הנתיב הנגדי והתנגש עם חזית רכבו בעמוד תאורה. רכבו של המערער סטה שמאלה והמשיך בנסיעה על אי התנועה, פגע בתמרור על אי התנועה, עבר לנתיב הנגדי ופגע עם דופן ימין שלו בחזית רכב הפולקסווגן שהיה בעצירה מוחלטת בנתיב הימני שלו.

העגלה התנתקה מרכב המערער ופגעה אף היא ברכב הפולקסווגן. רכב המערער סטה חזרה ימינה, עלה שוב על אי התנועה, חזר לנתיב נסיעתו הראשוני לכיוון חדרה ונעצר אחרי כ-100 מ'.

כתוצאה מהתאונה נגרם מותו המיידי של אסממו תמינו (להלן: "המנוח") שישב ברכב הסיטרואן במושב האחורי. כמו כן, נחבלה חבלת חזה אינגדאו אסתייה שישבה ברכב הסיטרואן ליד הנהג.

כמו כן, נחבל חבלת ראש קשה ביותר וחבלות גוף נהג רכב הסיטרואן, אשר נזקק לאשפוז בבית חולים בילינסון ושיקום בבית לוינשטיין. כן נחבלו ריטה פרץ ושטרבלי אגטה, נוסעות ברכב הפולקסווגן.

כמו כן, נגרמו נזקים לרכבים המעורבים. לעגלה אותה גרר המערער הותקנו ארבע דפנות רשת שחוברו למרכב העגלה באמצעות ברגים. תוספת זו הינה שינוי מבנה שאינו מאושר על ידי היצרן.

 

 

עוד צוין בכתב האישום כי התאונה, מותו של המנוח, החבלות לכל שאר המעורבים והנזקים לרכבים נגרמו באשמו של המערער וכתוצאה מנהיגתו הרשלנית שהתבטאה בכך שנהג בכביש ללא תשומת לב לנעשה בדרך שלפניו ואחריו; סטה שמאלה לנתיב הנסיעה של רכב הסיטרואן, חסם את נתיב נסיעתו של רכב הסיטרואן שנסע אחריו, לא הבחין ברכב הסיטרואן המתקרב אליו; עלה על אי התנועה וסטה לנתיב הנגדי, נהג ברכב עם עגלה אליה חוברו דפנות רשת שאינם מאושרים על ידי היצרן; נהג ברכב באי אכפתיות בקלות ראש ומחוסר זהירות ולא כפי שנהג מן הישוב היה נוהג בנסיבות המקרה".

שופט התעבורה בחדרה, אביהו גופמן הרשיע את הנהג ובהכרעת הדין קבע כי:

"רכב הסיטרואן, עובר לסטיית רכב המערער, אכן נסע בנתיב השמאלי ולא בנתיב הימני מאחורי רכב המערער (כפי שטען מומחה מטעם המערער). נכתב בהכרעת הדין כי עד התביעה, חאלד אגבאריה, שהיה מאבטח בתחנת עירון ואשר הבחין בתאונה מדגיש כי הבחין ביונדאי נוסע בנתיב ימין והסיטרואן בנתיב שמאלי ואז יצא היונדאי (רכב המערער), תוך שהוא סוטה לנתיב שמאל וחוסם את הסיטרואן.

 

נכתב כי העד הדגיש כי התאונה זכורה לו "200 אחוז" וחזר והדגיש כי הסיטרואן היה בנתיב שמאל "כדי לעשות עקיפה" ונחסם בנתיב השמאלי עקב סטיית היונדאי. בימ"ש קמא קבע כי חיזוק לגרסה זו ניתן למצוא גם בעדות עדת תביעה, אברהם אסייתה, שמציינת כי נסעו בנתיב השמאלי ורכב היונדאי היה בנתיב ימין.

 

כן נכתב כי הממצא נתמך גם בגרסת המערער עצמו, בהודעתו במשטרה, שם הוא ציין כי סטה שמאלה ואישר כי הבחין לראשונה ברכב שנפגע שהוא מאחוריו בנתיב השמאלי. בימ"ש קמא היה סבור שדי בכך כדי להצדיק קביעת ממצא חד משמעי שאכן רכב המערער היה בנתיב ימין ורכב הסיטרואן נסע בנתיב שמאל ומאחוריו ולא בנתיב ימין מאחוריו".

 

בימ"ש קמא קבע עוד בהכרעת הדין כי האפשרות שאכן רכב הסיטרואן סטה לנתיב השמאלי לאחר שרכב המערער עצמו סטה לנתיב זה ועל כן לא נחסם נתיב נסיעת הסיטרואן על ידי סטיית המערער אין לה תמיכה כלשהי בראיות והדגיש כי המערער בחר שלא להעיד ושתיקתו בנסיבות אלה מהווה חיזוק ממשי לראיות התביעה אשר נקבע כי הן אמינות ומתיישבות עם הנסיבות כפי שהוצגו בפני בימ"ש קמא. באשר לעצם סטיית היונדאי (רכב המערער) לנתיב השמאלי קבע בימ"ש קמא כי גם המערער עצמו מאשר כי אכן בשלב כלשהו סטה לנתיב שמאל וכדבריו היה בנתיב ימין בו נסע רכב איטי אותו רצה לעקוף משמאל.

 

עוד ציין בימ"ש קמא כי עד התביעה השני, השוטר אברהים חגוגרה, הבוחן, גם ציין כי המערער אמר לו שרכב לפניו נסע באיטיות ורצה לעקפו וסטה שמאלה לנתיב השמאלי כאשר המערער ציין כי סטה שמאלה ורק אחר כך הייתה פגיעה מאחור. בימ"ש קמא ציין כי עד התביעה, חאלד אגבריה, אשר הדגיש כי היה לו שדה ראיה טוב והמקום מואר, העיד כי המערער סטה בפתאומיות לנתיב השמאלי בלא לאותת ואז הסיטרואן פגע בו בדופן העגלה.

העד הוסיף כי היונדאי סטה בפתאומיות ב"צורה מטורפת" וחסם את הסיטרואן בצורה אלכסונית כשהוא גורר עגלה.

בימ"ש קמא הוסיף וכתב כי המערער עצמו מאשר את הסטייה שמאלה ודי בכל האמור לעיל כדי לקבוע שהמערער אכן סטה בפתאומיות שמאלה תוך שהוא חוסם את נתיב נסיעת הסיטרואן שנסע בנתיב ימין (צ.ל. שמאל – ר.ש.) מאחור.

 

בית המשפט זקף לחובתו את הימנעותו להעיד ולעניין זה כתב השופט כי:

"העובדה שהמערער לא העיד יש בה כדי ליתן משקל ראייתי לחיזוק ראיות התביעה וכסיוע במקרה שנדרש זאת. צוין כי שתיקתו אינה יכולה לשמש להוכחת עובדה במחלוקת אך הראיות שהוגשו על ידי התביעה מוכיחות ברמה הנדרשת, ואף מעבר לכך, את נסיבות התאונה. העדר גרסה מצד המערער/נאשם והימנעות מלהעמיד את עצמו לחקירה נגדית מותירות את קביעות בימ"ש קמא האמורות לעיל ללא כל משקל שכנגד. נקבע כי מדובר בראיות משמעותיות ביותר לגבי נסיבות התאונה כך שבהעדר הסבר מהמערער המסקנה היא חד משמעית ומתחייבת".

 

משהרשיע שופט התעבורה את הנהג תוך שהדגיש את החומרה שבקטל בכבישים, ולמרות שמדובר בנאשם שהוא אב ל– 10 ילדים והתאונה נגרמה לפני 8 וחצי שנים והנאשם בחר לא להעיד ולא למסור את גרסתו, לאור זאת גזר עליו שופט התעבורה 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל ופסילת רישיון הנהיגה ל- 12 שנים.

 

הנאשם ערער, באמצעות סנגורו עו"ד אילון אורון, אשר סמך על חוות דעתו של אינג' גדי ויסמן, ולפי חוות הדעת עולה כי נהג הסיטרואן המעורב לא נסע לאורך הנתיב השמאלי אלא ביצע סטיה חדה מהנתיב הימני לשמאלי וכתוצאה מכך התקבלו על הכביש סימני צמיגים מתחילים מהנתיב הימני לתוך הנתיב השמאלי ובהמשך הסיטרואן הוא אשר פגע ברכב המערער והסיט אותו לשטח הפרדה ובסופו שלך דבר נגרמה תוצאה קטלנית.

המערער טען כי הסימנים שנמצאו על הכביש, המצביעים על סטיית הסיטרואן מהנתיב הימני לשמאלי זכו להתעלמות מצד התביעה ובוחן התנועה ומצד ביהמ"ש על אף שהבוחן עצמו ציין את סימני הצמיגים שערך וייחס אותם לרכב המעורב.

 

עוד טען הסנגור כי לא רק בא כח המדינה חטא בהתעלמות מסימני הצמיגים, אלא גם בית המשפט קמא ולאור זאת קבע בטעות כי המעורב נסע מלכתחילה בנתיב השמאלי ולא התפרץ בהפתעה מהנתיב הימני לשמאלי. הפרקליטה שהופיעה בערעור טענה כי משבחר הנאשם לא להעיד ולא לשטוח את גרסתו, כשהוא אינו מוכן להתמודד עם חקירה נגדית ולדבריה:

 

"לא יודעים בדיוק מה היה שם".

בנוסף טענה הפרקליטה כי הסנגור לא חקר את הבוחן אודות סימני הצמיגים שהבוחן מצא. על כך השיב הסנגור כי כיוון
שגרסת בוחן המשטרה מלמדת שנהג הסיטרואן הוא אשר סטה , לא היתה לו כל סיבה לחקור נגדית את הבוחן. לגבי שתיקת הנאשם והימנעותו להעיד, דבר שזקף שופט התעבורה לחובתו, כתב שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, רון שפירא בהרכב, כי זו זכותו לשתוק ועל אף שהשתיקה יש בה לחזק את ראיות התביעה, אך עם זאת השתיקה אינה יכולה לבוא במקום ראיות התביעה הבסיסיות לצורך הפללת הנאשם.

 

 

בהמשך כתב השופט כי נוצר לפחות ספק לגבי אחריות הנאשם תוך שהפנה לפסק דינו של ביהמ"ש העליון בעניין רומן זדורוב בסוגיית פרשנות המונח "ספק סביר".

סוף דבר, קבע בית המשפט המחוזי כי אף אם ההרשעה היתה נותרת על כנה, משחלפו 8 וחצי שנים ממועד התאונה, אין, בכל מקרה, הצדקה להטלת מאסר מאחורי סורג ובריח.

עפ"ת 8890-12-15 אורן עמר נגד מדינת ישראל, פסק דין מיום 31.12.15 בבית המשפט המחוזי בחיפה.