תאונת דרכים – זיכוי מחמת ספק

להאזנה:

 

הכרעת דין

 

כמצוות סעיף 182 לחסד"פ הנני מודיעה כי זיכיתי את הנאשם ולו מחמת הספק. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 1.8.05 בשעה 13.00 או בסמוך לכך ביציאה מקניון חוצות לכיוון רחוב כצנלסון, לא ציית לתמרור ב-36 שהוצב בכיוון נסיעתו, חסם דרכו של הנהג המעורב אשר הגיע משמאלו וגרם לתאונת דרכים.

כתוצאה מן התאונה נגרם נזק לכלי הרכב ונחבל הנהג המעורב.

לנאשם יוחסו העבירות הבאות:

א. גרימת תאונת דרכים, נזק וחבלה – תקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה.

ב. נהיגה רשלנית – סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה + סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה.

ג. אי ציות לתמרור ב-36 – תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה + סעיף 38 (2) לתקנות התעבורה.

משכפר הנאשם באחריותו לגרימת התאונה נקבע התיק להוכחות.

 

להוכחת הנטען בכתב האישום העידה התביעה את בוחן המשטרה פרצובסקי דני אשר הגיש את הודעת הנאשם (ת/1) וכן סקיצה ממנה למדים אנו על שדה ראיה לשמאל כיוון נסיעת הנאשם (160 מטר) סקיצה זו נערכה ביום 8.9.05.

 

הבוחן ציין בעדותו כי מדובר בתאונה לגביה התקבלה "הודעה מאוחרת", לא יצא בוחן לזירת התאונה ולא נבדקו ממצאים אובייקטיבים. הנה כי כן תיק זה יוכרע על פי העדויות בלבד.

 

במסגרת חקירתו הנגדית נשאל הבוחן לגבי "סתירות" שנתגלו בין הסקיצה שנערכה על פי הצבעת הנהג המעורב (נ/1) ובין הסקיצה שנערכה עת מסר הנהג המעורב את ההודעה על תאונת דרכים (נ/2). המעיין בין שני התרשימים ישים ליבו לעובדה כי אכן ישנו שוני ביניהם.

 

לא זו אף זו, הנהג המעורב לא העיד בפני, הנהג לא זומן כדין על ידי התביעה, הזמנתו של העד חזרה בציון "מען לא נכון" ועוד בחודש אוגוסט נמסרה על כך הודעה לתביעה אך התביעה לא דאגה לאיתורו ולזימונו.

 

בהסכמת הסנגור ולצורך חקירתו הנגדית של הבוחן ומבלי להביע הסכמה לאמור בה, הוגשה הודעה על תאונת דרכים שנמסרה על ידי הנהג המעורב (נ/2), מדובר בהודעה לקונית עליה לא נחקר הנהג המעורב, כאמור למקום התאונה לא יצא בוחן, לא נמצאו ממצאים אובייקטיבים אשר יש בהם כדי לקבוע את מהירות הנסיעה של הנהג המעורב והאם היה הוא בשדה ראייתו של הנאשם עת נכנס הנאשם לצומת.

 

הנאשם אינו מכחיש את העובדה כי בכיוון נסיעתו מוצב תמרור "האט ותן זכות קדימה" (ב-36) אך לדבריו לא רק שנתן זכות קדימה אלא אף עצר את רכבו בטרם נכנס לצומת והדגיש כי החל בנסיעה לתוך הצומת רק לאחר שבחן היטב את התנועה משמאל, לדבריו עת נכנס לצומת לא היה הנהג המעורב כלל בכיוון נסיעתו, טענתו זו של הנאשם לא נסתרה על ידי התביעה.

 

התרשמתי מכנות דברי הנאשם ומאופן שיחו בפני כי תאר נאמנה את ההתרחשות, במסגרת עדותו הוגש מסמך (נ/3) ממנו למדים אנו על התנהגות הנהג המעורב ובני משפחתו שהגיעו למקום בעקבות התאונה.

 

המעיין בהודעתו במשטרה (ת/1) של הנאשם ישים ליבו לכך כי כבר בהודעתו במשטרה תאר את אותן נסיבות אותן העלה בפני בעדותו היום, בהודעתו במשטרה הדגיש הנאשם כי לאחר שהנהג המעורב סירב למסור פרטיו הזמין הוא משטרה למקום התאונה. במסגרת חקירתו הנגדית הדגיש הנאשם כי בכך סבר לתומו כי תם העניין ולכן לא פנה למסור הודעה במשטרה שכן הוא לא נחבל ולדבריו אף הנהג המעורב לא נחבל.

 

הנאשם הדגיש בעדותו כי ציית לתמרור וכי נדרש לעצור במרכז הצומת על מנת ליתן לאוטובוס "גדול ממדים" לפנות ימינה לאותו כביש אליו רצה הוא לפנות שמאלה, הנאשם הדגיש כי לא יכול היה לעשות זאת בו זמנית עם האוטובוס שכן רוחב הכביש לא איפשר זאת, בוחן המשטרה אישר טענתו זו, או כי אז בעודו ממתין לפניית האוטובוס ימינה פגע בו הנהג המעורב אשר נסע ברחוב בן גוריון ואשר לא היה כלל בשדה ראייתו עת החל הנאשם בפנייתו שמאלה.

 

הנאשם הדגיש כי התאונה התרחשה עת עמד בצומת ולאחר שנתן זכות קדימה כמצוות התמרור בטרם החל בנסיעה ובפניה שמאלה, הנאשם הדגיש כי התאונה התרחשה עת היה כבר בזוית פניה והפגיעה של הנהג המעורב ברכבו היתה בדלת הנהג.

התאונה התרחשה לאחר שהנאשם נעצר במרכז הצומת על מנת לאפשר לאוטובוס שהיה בנסיעה להשלים את פנייתו ימינה שכן רוחב הכביש לא איפשר לנאשם לפנות בו זמנית שמאלה.

 

התביעה לא הוכיחה את העובדה כי עת פנה הנאשם שמאלה היה הנהג המעורב בשדה ראייתו, אין להוציא מכלל אפשרות כי הנהג המעורב הגיע במהירות לאחר שהחל הנאשם בפניה שמאלה, לא שם ליבו לדרך ופגע בנאשם אשר נעצר במרכז הצומת כדי לאפשר לאוטובוס שהגיע מרחוב כצנלסון לפנות ימינה. גרסתו זו של הנאשם נמסרה כבר בהזדמנות הראשונה שהיתה לו והתביעה לא הציגה כל ראיה סותרת.

 

מחומר הראיות שהוצג בפני עולה בבירור כי הנאשם פנה שמאלה מקניון חוצות כשבכוונתו לצאת מאשקלון לכיוון אופקים בה הוא מתגורר. המעיין בעובדות כתב האישום ישים ליבו לעובדה כי לא רק שהתביעה לא הוכיחה את אחריותו של הנאשם לגרימת התאונה אלא בסעיף א' לעובדות מציינת היא כי הנאשם ביקש לפנות לרחוב כצנלסון כאשר מחומר הראיות עולה בבירור כי פנה שמאלה כדי לצאת מן העיר אשקלון ולא ביקש להמשיך ישר לכיוון כצנלסון, כך שגם בעובדות הנוגעות לכיווני הנסיעה לא דייקה התביעה.

 

מן המקובץ לעיל עולה ומשתזר כי התביעה לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה במשפט פלילי והתוצאה הינה כאמור ברישא להכרעת הדין.

 

זכות ערעור כחוק.

 

ניתן היום 26 בנובמבר, 2006 (ה' בכסלו תשס"ז) במעמד הצדדים הנ"ל.

 

ד. קליימן, שופטת
קלדנית: רחל מ.

 

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן