להאזנה:
- תנאי – (לחומרה) – בית המשפט העליון פסק, כי העונש המותנה יופעל למרות שהשופט, אשר גזר את העונש המותנה פסק, כי התנאי הינו לשלוש שנים וזאת, למרות שעפ"י חוק השיפוט הצבאי, תקופת התנאי המירבית לעבירות מאותו סוג, הינה שנתיים. בית המשפט העליון דחה את הערעור, ברוב דעות. שופטי הרוב קבעו, כי במקרה זה, חלה דוקטרינת הבשלות היחסית (המכונה על ידם דוקטרינת התוצאה היחסית) ומכיוון שניתן להפריד, עפ"י אמות מידה, ברורות בין החלק הפגום בגזר הדין, לבין יתר חלקי גזר הדין, אין לפסול את המאסר על תנאי כולו.
רע"פ 2413/99 טור' גיספן נ' התובע הצבאי הראשי, השופטים, ש. לויין, י.זמיר וד. בייניש, הסניגור 53, אוגוסט 2001, עמ' 27.
- תואר (בהשלכה לתואר במשפטים) – בעיתון הארץ מיום 8/11/01, במדור החדשות, תחת הכותרת "רפואה/הלשכה לאתיקה קבעה מי מהרופאים רשאי לשאת את התואר פרופסור", נכתב ע"י חיים שדמי כ"רופא פרופסור – רק מי שמלמד באקדמיה בישראל". להלן ציטוט ההתייחסות במאמר לשאלה, מי רשאי ושאינו רשאי לשאת בתואר זה:
-
"מיהו פרופסור?
רשאי לשאת בתואר פרופסור
* רופא בעל מינוי פעיל המלמד בפקולטה לרפואה באחת האוניברסיטאות
בארץ, ואשר שמו מופיע ברשימת הפרופסורים של אותה פקולטה.
* רופא אשר פרש לגמלאות והוא בעל תואר פרופסור (פרופסור אמריטוס).
* רופא הנושא בתואר פרופסור, ואשר נמצא במעבר בין שתי אוניברסיטאות
בארץ. במקרה זה רשאי הרופא להשתמש בתואר למשך שלוש שנים מיום המעבר.
אינו רשאי לשאת בתואר פרופסור
* רופא שקיבל תואר פרופסור בחו"ל ועוסק בארץ ברפואה.
* רופא אשר תואר הפרופסור ניתן לו באוניברסיטה בארץ במקצוע שאינו רפואה. רופא כזה אינו רשאי להשתמש בתואר פרופסור בהקשר לעיסוקו ברפואה".
- תמרור – (זיכוי) – נהג המגיע מדרך לדרך אחרת ואינו רואה לפניו תמרור, האוסר כניסתו לדרך, מהסיבה שתמרור כזה אינו קיים, אינו חייב לנחש, כי הוא נכנס לדרך חד סטרית, בניגוד לכיוון התנועה וכך, אין להטיל עליו חובה לסרוק את כל האיזור כדי לוודא את מצב התמרור בו לפני תחילת נסיעתו. גם בעבירת של אחריות קפידה, אין אדם נושא באחריות לה, אם נקט בכל האמצעים כדי לברר את מצב התמרור.
– ע"פ (ת"א) 7076/99 אהרון כץ נ' מ"י, פס"ת כרך ג' חו' 7, עמ' 38.
- תגובת נאשם – (זיכוי) – הפניה לנאשם – בית המשפט פסק, כי לכל אדם זכות יסוד, כי תנתן לו האפשרות להשמיע את עמדתו, בטרם תקבל לגביו, הרשות, החלטה הפוגעת במעמדו. כאשר נאשם לא נחקר כלל לגבי אירוע מסוים, אין להעמידו לדין בגינו שכן, באין חומר חקירה, זולת תלונה, לא ייתכנו ראיות מספיקות לאישום.
– ת"פ (ת"א) 7523/00 מ"י נ' אבוקסיס, לא פורסם.
- תיאוריה – (מבחן) – הנאשמת פנתה לאדם אחר, וקשרה עמו קשר להונאת משרד הרישוי. היא בקשה ממנו וקבלה, מבחן תיאוריה מזוייף, הנושא את פרטיה ואת אישור המעבר של משרד הרישוי. התביעה עמדה על עונש של מאסר בפועל. בית המשפט הטיל עונש של מאסר על תנאי בלבד וזאת לאור נסיבות חייה הקשות של הנאשמת (בעבר נפגעה בתאונת דרכים ונקבעו לה 75% נכות, אשר הותירו רישומים גם בנפשה של הנאשמת) ואי התחכום בביצוע העבירה. הוגש גם תסקיר קצין מבחן המדגיש את עברה הנקי של הנאשמת ואת העובדה שהשלחתה לכלא, תביא לרגרסיה בתפקידה היציב כיום.
– ת"פ (ת"א) מ"י נ' אסתר, טרם פורסם, הסניגור 5, יולי 97', עמ' 6.
- תאונת דרכים (הגדרה) – המשיב ושני עובדים נוספים יצאו לאתר בנייה כשמשאבת בטון נגררת רתומה אליה מאחורה בייצול בהגיעם לאתר רצו לנתק את המשאבה מהרכב הגורר, הייצול נשמט מידיהם ונפל על רגלו של המשיב. בית המשפט קבע, כי מדובר בתאונת דרכים מכיוון שהייצול נכנס להגדרת "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני על פני הקרקע". בית המשפט קבע, כי יש לבדוק כשירות פיזית ולא כשירות נורמטיבית וכי, השימוש הנ"ל מהווה חלק בלתי נפרד משימוש תעבורתי.
– בר"ע (ת"א) 1625/01 בקל בידוד בע"מ נ' אל בסל, טרם פורסם, פד"י-פקס, גליון 31/01, עמ' 4.
- תמרור – (זיכוי) – הנאשם הואשם בחנייה בניגוד לתמרור ד – 15, דהיינו, לאורך קטע של אבני שפה צבועות אדום-לבן. בית המשפט לתעבורה בת"א, השופט ש. איזקסון, זיכה את הנאשם לאחר שהשוטר, עורך הדו"ח, העיד כי אבני השפה, שבסמוך אליהן החנה הנאשם את רכבו, היו מכוסות חול.
– ת' 25298/01 מ"י נ' שמאי קדם, טרם פורסם, בפני השופט, ש. איזקסון.
- תאונת דרכים – (הגדרה) – בית המשפט השלום בקריות קבע, כי מקרה בו נהג משאית, שעצר את משאיתו לצד הכביש לצורך סידור ארגזים, ותוך כדי כך החליק מהמשאית, נפל ונפגע, מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד, זאת מאחר שמדובר הפעולה המהווה חלק מתהליך הנסיעה ומקבילה לטיפול דרך.
– א' 1580/01 ג'ריס כמיל גדיע נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, טרם פורסם.
- תמרור – (לקולא) – בית המשפט המחוזי קובע, כי במקום בו קיימים שני תמרורים סותרים, הרי שמלכתחילה, אין יסוד להאשמה ולפיכך, הנאשם ראוי לפיצויים.
– ע"פ 80045/99, הסניגור 37, אפריל 2000, עמ' 16.
- תעודת עובד ציבור – (מצלמה) – (זיכוי) – בית המשפט המחוזי קובע, כי תעודת עובד ציבור בדבר כשירות המכשיר הטכני, שעל בסיס ממצאיו הואשם המערער, צריכה להיות בתיק, עוד בשלב הגשת כתב האישום ולא רק לקראת ההוכחות. משלא נעשה כך, מורה בית המשפט על זיכויו של המערער מעבירה של אי ציות לרמזור אדום.
– ע"פ (מחוזי-ת"א) 70657/99 אבירם נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 39, יוני 2000, עמ' 17.
- תמרור – (לחומרה)– המשיב, שבכיוון נסיעתו הוצב תמרור עצור, עצר את רכבו לפני מעבר חצייה, המרוחק כ – 4 מ' מקו העצירה, ולאחר מכן "גלש" לצומת ועבר על קו העצירה, בלי לעצור שנית. בית המשפט המחוזי בת"א, השופט ד"ר ע. מודריק חזר בו מגישתו בעניין מוריס לוי (ע"פ 28101/98) וקבע, כי כאשר בצומת אין קו עצירה, על הנהג לעצור במקום, ממנו הוא יכול לראות, היטב את התנועה בדרך החוצה ואילו כאשר מצוי קו עצירה לפני הצומת, על הנהג לעצור לפני קו העצירה ואין הוא רשאי לחפש מקום עצירה אחר, גם אם זה, לפי דעתו, מאפשר לו ראות טובה. את הביטוי לפני קו עצירה, יש לפרש בסנטימטרים ולא במטרים. אם עצר הנוהג במרחק, שאינו עולה על מטר מקו העצירה, לא יהיה עליו לשוב ולעצור, גם אם היה הדבר פרי קיומו של רכב או של חלק מרכב בשטח בינו לבין קו העצירה. בית המשפט קובע, כי אין מדובר בזוטי דברים, לאור הנטל בכבישים.
– ע"פ 353/98 מ"י נ' מרדכי וייס, פס"ת כרך ג', חו' 9, עמ' 27.
- תנאי – (לחומרה) – בית המשפט המחוזי בת"א, השופטת ד. בר אופיר, קובעת, כי כאשר מטיל בית המשפט עונש על תנאי, ככלל, התנאי כולל פסילה על כל סוגי הרכב באשר הם. כך בית המשפט שהטיל את העונש המותנה יכול לקבוע, כי העונש המותנה יחול על חלק מסוגי הרכב אותם מורשה הנאשם לנהוג. אם בית המשפט שהטיל את העונש לא קבע סיוג של העונש המותנה, לא יכול בית המשפט, שבא להפעיל את העונש בעבירה המאותרת, לעשות זאת במקומו.
– ע"פ 2036/ מומי טניס נ' מ"י, פס"ת כרך ג', חו' 2, עמ' 18.
- תע"צ – (זיכוי) – הנאשם הואשם בנהיגה בניגוד לאור אדום ברמזור. בית המשפט קובע, כי התמונה, כשלעצמה, אינה מהווה ראייה משכנעת לביצוע עבירה, אלא כאשר היא נתמכת בתעודת עובד ציבור, שכל הפרטים המפורטים בה מולאו כראוי. ניסוח לקוי ברישום בתע"צ, אשר גורם לכך שלא תיווצר חוליית קישור בין המכונית המצלמת לבין הנאשם, ויהיה זה מי שנהג ברכב בפועל או מי שעומד בחזקה, שנהג בו עפ"י האמור בס' 27 ב' לפקודת התעבורה, יביא לזיכוי הנאשם.
– ע"פ 562/97 מדינת ישראל נ' יוסף איבדן, פס"ת כרך ג', חו' 2, עמ' 37.
- תאונת דרכים – (הגדרה) – (לחומרה) – בית המשפט קובע, כי מצב בו רכב מתדרדר במוסך, פוגע בעובד המוסך וגורם לו נזק גוף, אינו אירוע הנכנס להגדרת "תאונת דרכים", כהגדרתה בס' 1 לחוק הפלת"ד, מאחר וארעה תוך כדי טיפולו של הנפגע ברכב הפוגע, במסגרת עבודתו מכאן, המבקש אינו זכאי לפיצויים על פי החוק.
– רע"א 9332/99 מכלוף קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח, סקירה משפטית, חו' 295, כרך 18, עמ' 9, מיום 7/3/02.
- תע"צ – (זיכוי) – בית המשפט לתעבורה ברמלה, השופטת ר. טאובר, מזכה את הנאשם מעבירת מהירות, בין השאר, מאחר ולא הוגש המסמך המקורי אלא רק צילומו של התע"צ.
– ת' 9397/01 מ"י נ' יעקב ימיני, טרם פורסם, החלטה מיום 25/3/02.
- תמרור מוסתר – ראה בערך עצור מס' 12121 .
– ת"פ (שלום/ תעבורה – י-ם) 5812/00 מ"י נ' צופין, טרם פורסם, הסניגור 59, פברואר 2002, עמ' 23.
- תום הליכים – (לקולא) – בית המשפט לנוער קובע, כי עפ"י לשון פקודת התעבורה ועל פי תכליתה, לא ניתן לפסול אדם, שאין לו רשיון נהיגה מלקבל רשיון כזה עד תום ההליכים.
– ב"ש (שלום – נוער – כפ"ס) 201/01 מ"י נ' פלוני, טרם פורסם, הסניגור 48, מרץ 2001, עמ' 25.
- תום הליכים – (לקולא) – בית המשפט לתעבורה בטבריה דוחה את בקשת הפרקליטות, לפסול את המשיב מלנהוג ברכב עד תום ההליכים. הנהג הואשם בגרם מוות ברשלנות, תוך נהיגה בקלות ראש וסטייה מנתיב נסיעתו. בבקשות מאין אלו, יש לבחון, בראש ובראשונה, את נסיבות המקרה, כפי שהן עולות מחומר החקירה ואת עברו התעבורתי של הנאשם, תוך בחינה אם המשך נהיגתו מסכן את הציבור. בית המשפט קובע, כי במקרה דנן, בו הבקשה לפסילה הוגשה יחד עם כתב האישום, אך בקשה לקביעת מועד לדיון, הוגשה רק כעבור שנתיים. חלוף הזמן מהווה שיקול כמו גם, עברו התעבורתי שאינו מכביד (4 הרשעות קודמות ב – 40 שנות נהיגה!) ומשכך קובע בית המשפט, כי בשלב זה אין לשלול את רשיונו של המשיב עד תום ההליכים.
ב"ש 539/00 פרקליטות מחוז צפון נ' ווסרניס יוסף, טרם פורסם, החלטה מיום 28/4/02.