אנציקלופדיה תעבורה – ערך ע`

להאזנה:

 

1.               עינוי  דין (לקולא) – חלוף זמן של 3 שנים בין מועד התאונה למועד הגשת כתב האישום, כסיבה להקלה בעונש בתאונות דרכים קטלנית.

– ת.ד. 3546/99, בית המשפט לתעבורה בירושלים, מ"י נ' יונס זגייר, פס"ד מיום 2/7/01.

 

2. עורך-דין (לקולא) – הטלת הוצאות אישיות. ראה ביקורת חריפה על הטלת הוצאות אישיות על עורך הדין וכן על בקשה להטלת הוצאות אישיות על חבר. הביקורת הובעה בפניה לחברים מטעמו של עו"ד עמוס נצר, אשר כהן כיו"ר ועדת האתיקה:

 

"אחד המקרים הנדירים בהם הנחייה של ועדת האתיקה אינה תואמת את הוראות החוק הינו המקרה המתייחס להטלת הוצאות אישיות על עורך-דין. ההנחייה היא שחבר לא יבקש, בשום מקרה, הטלת הוצאות אישיות על עמיתו בא-כוח הצד-שכנגד, אפילו תקנות סדר הדין מאפשרות זאת בנסיבות העניין.
לדעתנו, יש במעשה כזה משום אקט לא קולגיאלי ולא אתי, שכן אין הוא עולה בקנה אחד עם חובת עורך דין לגלות יחס חברי לעמיתיו למקצוע.
ברם, לצערנו, נושא הטלת הוצאות אישיות על עורכי הדין הפך באחרונה ל"מכת מדינה", ודווקא מכיוון בתי המשפט. ישנם שופטים אשר כמעט כדבר שבשיגרה מטילים על עורכי דין המופעים בפניהם, בין בהליך אזרחי ובין בהליך פלילי, הוצאות אישיות לטובת אוצר המדינה, כל אימת שאין הם מרוצים מהתנהגותם. לעתים העילה ל"קנס" הינה איחור של עורך-הדין לישיבה, ולעתים – וגם זה קרה- עורך דין "נקנס" בהוצאות אישיות פעם אחר פעם באותה ישיבה רק משום שלדעת בית-המשפט הוא הציג לצד-שכנגד שאלות "בלתי רלוונטיות".

לוועד המחוז ולוועדת האתיקה מגיעות באחרונה תלונות רבות מחברים בנושא זה, ואנו עומדים אין-אונים נוכח התופעה.
יש להבהיר חד-משמעית: עמדתנו היתה ונשארה, שאם לשופט יש טרונייה על התנהגות עורך-דין המופיע בפניו, יש לו כתובת מתאימה – ועדת האתיקה של הלשכה. ואכן ישנם שופטים לא מעטים אשר במקום ל"קנוס" את עורך-הדין בהוצאות אישיות בשל התנהגותו, פונים אלינו בתלונה ומבקשים כי יינקטו נגדו הצעדים המשמעתיים ההולמים. לציין כי כל תלונה כזו נבדקת לגופה, ובמקרים המתאימים גם מוגשות קובלנות לבית הדין המשמעתי כנגד הנילונים.
אין לנו ספק כי הפנייה לוועדת האתיקה הינה הצעד הנכון והראוי בכל מקרה של חשד להתנהגות לא תקינה של עורך-הדין בבית המשפט. שכן, בהטלת הוצאות אישיות יש גם משום האשמה וגם משום חריצת דינו של עורך הדין על ידי בית המשפט.
קשה לסתור את הרושם שהשימוש שנעשה כיום בתקנה המאפשרת הטלת הוצאות אישיות הינו מופרז, וספק אם לכך התכוון המחוקק בעת שחוקק את התקנה. המצב הנוכחי יש בו כדי להרתיע את עורך הדין מלייצג נאמנה וללא מורא את עניינו של מרשו בבית-המשפט.
דומני כי אני מבטא דעת רבים אם אומר, שטוב יעשו ראשי מערכת המשפט אם יתנו דעתם למצב זה ויפעלו לשינויו בהקדם".

– עט ואתיקה , גליון מס' 28, ניסן תשנ"ג, מרץ 1993.

 

3. 3.עו"ד – יחסי עו"ד לקוח – ביחסים שבין עורך הדין ובין לקוחו חייב להתקיים יסוד אי תלות. עורך הדין איננו נגרר אחר הלקוח ואינו מציית להנחיותיו באופן עיוור. בתפקידו המקצועי הוא שליחו הנאמן אך הוא אינו סר למרותו של הלקוח, אלא עוה"ד הוא שמכתיב את כללי המותר והאסור.

– האתיקה של המשפט/ השופט שמגר, עיוני משפט, י"א 171.

 

4. עונש – טבלת תמצית ענישה בעבירות תעבורה בערכאות השונות.

– הסניגור 19, אוקטובר 98', עמ' 24.

 

5. עונש – (לקולא) – ערכאת הערעור קבעה, כי כעסו של  השופט קמא על התנהגותו המקוממת של המערער, אינו צריך להעביר את השופט על מידת העונש הראוי.

– ע"פ (מחוזי-ת"א) 4004/98 ורשבסקי נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 24, מרץ 99', עמ' 8.

 

6.    6. עד – (זכות ערעור)  – כנגד דעת המיעוט של השופטת שטרסברג-כהן, קבע בית המשפט, כי אין זכות ערעור לעד שנפגע ממצאים שליליים של בית המשפט, בהליך פלילי נגד אדם אחר וזאת, מאחר שכבר נקבע כי "צד", בנוגע לזכות הערעור, הוא מי  שהתקיים הליך בעניינו וכך שהליך זה הסתיים בהכרעה שיפוטית הפוגעת בזכות. בשאלת קבלת סעד מבג"צ, הכריע בית המשפט, בדעת רוב, כי אין להענות לעתירות מסוג זה שכן, יש לתת עדיפות לעצמאות השיפוטית של השופט, המכריע בדין. כמו כן, נקבע, כי עקרונות של סופיות הדיון והמנעות מהליכים מיותרים, מכתיבים אף הם את דחיית העתירה.
   – בג"צ 188/96, רע"פ 8226/96 דרינסקי נ' סגן נשיא בית משפט השלום בחדרה, טרם פורסם, הסניגור 20, נובמבר 98', עמ' 10.

7. עו"ד – (לחומרה) – המערער הוא עו"ד שהודיע לבית המשפט המחוזי, כי הוא מוכן לייצג נאשם, בכפוף לקביעת מועדי דיון רחוקים לישיבות ההוכחות. בית המשפט המחוזי לא נענה לבקשה, אך סרב לשחרר את המערער מייצוג, מאחר שקבע, כי המערער כבר מייצגו. המערער הגיש ערעור לבית המשפט העליון בטענה, כי בשלב האמור עדיין לא ייצג את הנאשם ולכן, הייצוג, למעשה, נכפה עליו. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע, כי המערער טיפל בעניינו של הנאשם הן לפני והן אחרי קבלת ההחלטה, הציג עצמו כבא כוחו ואף הסכים להארכת מעצרו לתקופה מסוימת. התנהגותו זו מעידה, כי הוא מייצג את הנאשם ולכן, רשאי היה בית המשפט המחוזי לקבל את ההחלטה שמנעה ממנו להשתחרר מהייצוג. על החלטה זו הוגשה עתירה לדיון נוסף.
   בית המשפט העליון דחה גם עתירה זו בקובעו, כי ס' 13 לחוק סדר הדין הפלילי קובע, כי סניגור יהיה מי שהנאשם הביע את רצונו בכתב שייצגו או ייפה את כוחו לכך. מכאן, שייפוי כח יכול להנתן גם בע"פ, כאמור, בחוק השליחות. קיומו של ייפוי כח בכתב, אינו מהווה תנאי מהותי להקמת הייצוג, אלא אך אמצעי להוכחתו. התיק העיקרי – ע"פ 595/00 עו"ד דורון נוי נ' השופט אהרון אמינוף – שופט בית המשפט המחוזי בנצרת ואח', טרם פורסם.

– דנ"פ 2192/00, הסניגור 38, מאי 2000, עמ' 15.

 

8. עונש – (גולגולת דקה) – (לקולא) – בית המשפט המחוזי גוזר על הנאשם, שהורשע בעבירה של הריגה, עונש של 5 שנות מאסר בעוד שעל חברו לעבירה, נגזרו, קודם, 7 שנים. זאת, לאחר שבמסגרת המשפט התברר, כי מצבו הרפואי של המנוח היה רעוע ולעובדה זו, היתה השפעה על כך שנפטר בעקבות המכות שספג מן הנאשם וחברו. בית המשפט קובע, כי יש מקום להתחשב ב"גולגולת הדקה" של המנוח במסגרת השיקולים לעונש, כפי שבית המשפט מתחשב בכל מקרה של הטלת עונש בנסיבות העבירה, במצבו של הקורבן ובתוצאות המעשה.

– תפ"ח (מחוזי-ת"א) 5102/99 מ"י נ' גריסקין, טרם פורסם, הסניגור 37, אפריל 2000, עמ' 32.

 

9. עונש – (לקולא) – בית המשפט המחוזי גוזר על שניים מהנאשמים 6 חודשי עבודות שירות, ועל השלישי 4 חודשים וזאת, למרות הנסיבות החמורות של השוד (נכנסו לתחנת הדלק רעולי פנים, מצויידים באלת מתכת ותוך איומים שדדו 400 ש"ח ואף כלאו את אחד מהעובדים בתחנה), מאחר ומדובר בשלושה צעירים ללא עבר פלילי ותוך העדפת שיקולי השיקום על שיקולי הגמול וההרתעה.

– ת"פ (מחוזי-ת"א) 40220/99 מ"י נ' זכות, טרם פורסם, הסניגור 37, אפריל 2000, עמ' 32.

 

10. עדות – (שותף) –  במסגרת הנטייה לצמצם את הלכת קינזי, נקבע, כי בהעדר ראייה להגשת כתב אישום או כוונה מוכחת להגשת כתב אישום, אין מניעה להעיד את העד כתוצאה מהחקירה עצמה והאופציה כי יוגש כתב אישום. אם ברצון התובע להעיד את העד, עליו להבהיר לו ולבית המשפט מה הוחלט בעניינו. אם יצהיר התובע באופן מפורש, כי המדינה לא תעמיד את העד לדין, אז ורק אז, יוכל להעיד עדות חופשית בבית המשפט.

– ת.פ. (נצרת) 112/96 מ"י נ' סולמאן, טרם פורסם, הסניגור 12, מרץ 98', עמ' 13.

 

11. ערעור (התערבות בממצאי מהימנות) – בית המשפט העליון, בהרכב השופטים א. מצא, ד. דורנר וד. בייניש קבע, כי ממצאי מהימנות המושתתים על שיקולים שבהתרשמות, אינם חסינים לחלוטין בפני ביקורת ערעורית. ערכאת הערעור תתערב בממצאי מהימנות של ערכאה קודמת, מקום שזו התעלמה מגורמים רלוונטיים להערכת משקל העדות.

– ע"פ 3762/97 שטיינברגר ואח' נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 12, מרץ 98', עמ' 14.

 

12. עסקת טיעון – (לקולא) – כשבית המשפט הוא זה שדחף להגיע להסדר טיעון, עליו לבדוק את העסקה בשבע עיניים בטרם תפסל. במקרה דנן, קבע בית המשפט שלערעור, כי אין פער משמעתי בין העונש שגובש ע"י הצדדים לבין העונש הראוי, ויש לכבד את עסקת הטיעון.

– ע"פ (ת"א) 397,421/97 איהב ואח' נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 6, אוגוסט 97', עמ' 12.

 

13. עדות שמועה – (רס גסטה) – ע"פ ס' 9 לפק' הראיות, לא ניתן לקבל את תוכנה של הודעה טלפונית אנונימית כראייה, מבלי שהמודיע יהיה עד במשפט. פקודת הראיות כוללת הסדר חיובי מפורש לעניין קבלת אמרה שנאמרה בעת ביצוע העבירה. לאור זאת, לא ניתן לקלוט הסדר סותר מהמשפט האנגלו-אמריקאי.

– תפ"ח 3009/97 מ"י נ' רומן אבייב, טרם פורסם, הסניגור 16, יולי 98', עמ' 15.

 

14. עדות שמועה – (אמרת קורבן אלימות) – בית המשפט, בהרכב  השופטים י. אברמוביץ, ג. גינת ונ. ממן קבע, כי אין צורך בחיזוק ראייתי לאמרת קורבן אלימות על מנת להרשיע. עמדת המיעוט היא, כי למרות שהדבר לא נדרש בחוק, יש צורך במקרה כזה בחיזוק ראייתי, וזאת על פי משקלה של האמירה.

– ת"פ 502/97 ביהמ"ש המחוזי בנצרת, מ"י נ' מחמוד דחלה, הסניגור 16, יולי 98', עמ' 15.

 

15. עדות – (עד יחיד) – (זיכוי) – הפתק בו כתב המתלונן את פרטי הרכב לא הוגש ולכן, לא היה מקום להעדיף את עדות המתלונן, במיוחד לאור היותה עדות יחידה, על עדות הנאשם.

– ע"פ (י-ם) 1065/97 דדש נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 9, דצמבר 97', עמ' 13.

 

16. עבודות שירות – (לקולא) – בית המשפט קובע, כי משהורה הממונה על עבודות השירות על "הפסקה מנהלית" של ריצוי עבודות השירות, אין סמכות לבית המשפט  להורות על "הפסקה שיפוטית" שלהן. בהמשך לכך, קובע בית המשפט, אם הופסקו עבודות השירות על ידי הממונה, אין לבית המשפט סמכות להורות כי יתרת תקופת המאסר תרוצה במצטבר לתקופה אחרת שריצה המשיב.

– ב"ש (מחוזי-נצרת) 1815/99 מ"י נ' סמארה, טרם פורסם, הסניגור 38, מאי 2000, עמ' 32.

 

17. עו"ד – (חברות בלשכה) – בית המשפט העליון קבע, כי עפ"י חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, משנמחקת עבירה, נחשב העבריין כאילו מעולם לא הורשע ולפיכך, הלשכה אינה רשאית להתחשב בהרשעה שנמחקה במסגרת שיקולי מתן/חידוש רשיון. לציין שמדובר בסטייה מהלכות קודמות של בית המשפט העליון ולכן, מורה בית המשפט על קיום דיון נוסף.

– על"ע 3761/00 קוסטין נ' לשכת עורכי הדין בישראל – הועד המחוזי, טרם פורסם, הסניגור, פקס פלילי מס' 121, מיום 3/1/02.

 

18.  18. עו"ד – (לקולא) – מדובר בערעור על בית הדין המשמעתי מטעם הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין. הנאשם הואשם בהתבטאות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין (שימוש בביטויים: "נוד" ו"שמנדריק") ובהתנהגות לא חברית. בית המשפט העליון קובע, כי המדובר בזוטי דברים; אומנם חובתו של עו"ד לנקוט לשון מנומסת, מאופקת ומרוסנת בפניותיו לבית המשפט וביחסו לחבריו למקצוע, אך מכאן, עדיין, אין זה אומר שכל התבטאות סרת טעם שאינה אסתטית צריכה באופן אוטומטי להפוך לעבירה אתית וזאת, במיוחד כאשר עורך הדין מביע נכונות להתנצל על דבריו.

– על"א 4444/99, על"ע 4446/00 הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים נ' עו"ד יורם וינוגרד, "דינים ועוד", תקליטור 33.

 

19. עד – (עבר פלילי) – לסנגור הזכות לחקור את עדי התביעה לגבי עברם הפלילי. זכות זו כפופה למגבלות הנעוצות בעקרון סופיות הדיון. בעניינים צדדיים ניתן לחקור עד על הרשעותיו הקודמות וכן על עבירות נוספות, בהן, לא הורשע במטרה לפגוע במהימנותו, אך תשובותיו אלו, הן סופיות. מימוש הזכות נעשה בשני מישורים. עפ"י ס' 74 (א) לחוק סדר הדין הפלילי, יש להעביר לידי סניגור את "חומר החקירה" שבידי המשטרה. פרשנות שאומצה כוללת, במקרים מסוימים, תיקים פליליים של עדי התביעה. ערוץ נוסף,  דרך חוק המרשם הפלילי, המאפשר לסניגור לפנות לבית המשפט שיצווה על המשטרה להמציא תדפיס מידע ממאגר המרשם הפלילי.

– עברם הפלילי של עדי התביעה: מסע דייג ועיוות דין/ד"ר דוד וינר, הסניגור 11, פברואר 98', עמ' 4.

 

20. עדות – (שותף לעבירה) – בית המשפט קובע, כי יש לשקול את ביטולה של הלכת קינזי, אך אין להרחיבה לגבי עדי הגנה. אין בכוחה של הזכות העומדת לנאשם, שלא לחשוף את קו הגנתו, כדי למנוע ממנו מתן עדות הגנה במשפטו של אחר.

– בג"צ 6319/95, רע"פ 6836/95, בג"צ 5565/95 חרמי ואח' נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 11, פברואר 98', עמ' 16.

 

21. 21. עכוב הליכים – בהחלטה מיום 30/9/01, אצל היועמ"ש, עו"ד אליקים רובינשטיין. לאציל מסמכויותיו לעכב הליכי משפט למשנה ליועמ"ש בכל עבירה, ולתובע מפרקליטות המדינה, שמונה למנהל תחום עכוב הליכים, לעניין עבירת עוון.

– ילקוט הפרסומים 5021, י"ג בתשרי התשס"ב, 30/9/01.

 

22. עו"ד – (אתיקה) – סגן יו"ר ועדת התעבורה של לשכת עוה"ד, עו"ד אילון אורון, המחבר, יזם פניה של הועדה לראש הלשכה, על מנת שהלשכה תתן דעתה לצורך בהתקנת כלל, שיחייב את ועדת האתיקה לשמוע דברי הסבר מנציג ועדה מקצועית בתחום הרלוונטי, טרם הכרעה בתלונה.  ההצעה נבחנת ע"י ועדת האתיקה הארצית.

– דו"ח פעולות לשכת עורכי הדין בישראל מ – 1 ספטמבר 2000 עד 31 אוגוסט 2001.

 

23.    23. עו"ד – כפירה בעובדות נכונות – (לקולא) – שופט בית המשפט המחוזי בת"א, ד"ר קלינג, הביע דעתו ביום עיון, כי עורך הדין, שבאופן רגיל חייב לומר אמת בבית המשפט, מותר לו, כאשר הוא מייצג נאשם וטוען לכתב האישום, לכפור בטענות עובדתיות, למרות שהוא יודע שהנן נכונות, זאת במטרה להעמיד בפני התביעה את האתגר של הוכחת אשמתו של הלקוח . אם לא תעמוד התביעה במטלה זו יצא הנאשם זכאי.

– פורסם "בעורך הדין", גליון 24, ספטמבר 2001, עמ' 33.

 

24. עונש – (לקולא) – הנאשם, קטין, הואשם בשורה של עבירות ובהן, שוד בנסיבות מחמירות, לאחר שיחד עם חברו שדד באיומי אקדח סכום של 13,000 ש"ח מבנק הדואר בנתניה. בית המשפט נוקט בגישה שיקומית וגוזר על הנאשם שישה חודשי עבודות שירות ועוד 18 חודשי מאסר על תנאי.

– ת"פ (מחוזי-ת"א) 50005/00 מ"י נ' פלוני, טרם פורסם, הסניגור 55, אוקטובר 2001, עמ' 26.

 

25. עדות  – (קורבן אלימות) – (לחומרה) – בית המשפט העליון קובע שהודאה במשטרה של פועל זר שנשדד על ידי המשיב וחברו, שהציגו עצמם בפניו כשוטרים, קבילה מכח החריג שקבוע בס' 10 (1) לפק' הראיות, באמרת קורבן מעשה אלימות.

– בש"פ 2366/00 מ"י נ' רחמימוב, טרם פורסם, הסניגור 39, יוני 2000, עמ' 17.

 

26. עדות – (קורבן אלימות) – (לקולא)  – בית המשפט המחוזי בת"א, השופטת ס. רוטלוי קבע, כי העדרות של המתלונן בשל לימודים בחו"ל, העדרות שניתן להתגבר עליה בעזרת כרטיס טיסה, אינה בגדר העדרות לצורך עמידה בתנאי ס' 10 (1) לפק' הראיות. כמו כן, נקבע כי חטיפת ווקמן מידיו של המתלונן ותלישת שרשרת זהב מצווארו, תוך הפעלת כח, אינם מהווים מעשה אלימות כנדרש בסעיף שכן, הסעיף מחייב הפעלה ממשית ואפקטיבית של כח.

– ת"פ 40437/99 מ"י נ' פלתזוב, טרם פורסם, הסניגור 37, עמ' 24.

 

27. עד – (פגישה עם עד תביעה) – בית המשפט מתיר לבא כוחו של הנאשם להפגש עם עד תביעה, לאור הנסיבות המיוחדות שהועלו על ידו וזאת, מתוך רצון לאפשר לו להכין את הגנתו כדבעי וזאת למרות הכלל, הקבוע בס' 37 (ג) (2) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) על פיו, עורך דין אינו רשאי להפגש עם אדם העומד להעיד מטעם הצד שכנגד, אלא בהיתר של בית המשפט. במקרה דנן, התיר בית המשפט להגנה, להפגש עם פסיכיאטר של הנאשמת, שהואשמה ברצח תינוקה.

– ת"פ (מחוזי-חיפה)  140/00 מ"י נ' פלונית, טרם פורסם, הסניגור 39, יוני   2000, עמ' 18.

 

28. עונש – (לחומרה)  – בית המשפט העליון מאשר את החלטת בית המשפט המחוזי, להטיל על המערער, שהנו נהג משאית שגרם למותם של שלושה נוסעי מכונית פרטית בתאונת דרכים, עונש של 4 שנות מאסר בפועל ו – 17 שנות פסילת רשיון נהיגה. בית המשפט העליון קובע, כי התנהגותו, הבלתי זהירה, תוך מודעות מצידו לפגמים במערכת הבלימה ברכבו, מקיימת את היסוד הנפשי של פזיזות, שדי בו כדי ל. התנההרשעה בעבירת הריגה.

– ע"פ 4724/99 נגר נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 34, ינואר 2000, עמ' 30.

 

29. עיון  – ראה גם באות ח' בערך חומר חקירה.
30. עיון – (לקולא) – בית המשפט קובע, כי עפ"י ס' 74 (א) לחוק סדר הדין הפלילי, זכאי הנאשם לקבל חומר בקשר לתיק מח"ש שנפתח נגד השוטר שהוא מואשם בתקיפתו וכן, חומר על תלונות קודמות שהוגשו כנגד אותו שוטר.

– ת"פ (שלום-נוער-נתניה) 261/99 מ"י נ' פלוני, טרם פורסם, הסניגור 35, פברואר 2000, עמ' 29.

 

31. עיון – (חוו"ד פסיכאטרית) – בית המשפט דן בזכות העיון של משפחת הנרצח, בחוות דעת פסיכאטרית של הנאשם. בית המשפט קובע, כי אין בעצם הצגת תעודות חסויות, כראייה בבית המשפט, כדי להשמיט את זכות החסיון של הנאשם לגביהן. במקרה דנן, קובע בית המשפט, כי ידה של הזכות לפרטיות כזכות יסוד [ס' 7 (א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו], תהא על העליונה ודי במידע המפורט בפסק הדין, כדי לענות על בקשת משפחת הנרצח.

– ע"פ 7528/95 הלל נ' מ"י,  טרם פורסם, הסניגור 1, מרץ 99', עמ' 11.

 

32. עיון – (זכות עיון של הנאשם) – סניגור יהא רשאי, בנסיבות מסוימות, לעיין ברישום הפלילי של עד, על מנת לגלות מידע על הרשעות קודמות. סניגור רשאי לחקור עד תביעה על עבירות בהן הורשע ואף, על עבירות בהן לא הורשע.

– פורסם בסנגור – משפט השוואתי – זכות העיון של נאשם ברישום פלילי של עדי התביעה, הסניגור 1, מרץ 97', עמ' 26.

 

33. עינוי דין – בית המשפט קובע, כי לאור חלוף הזמן הרב מאז הכרעת הדין ועד שזומן הנאשם לראשונה לדיון בערעור (27 חודשים לאחר שזוכה בדין), יש לדחות את הערעור בשל עינוי הדין שנגרם לנאשם.

– ע"פ (ת"א) 1561/94 מ"י נ' בלוקא, טרם פורסם, הסניגור 3, מאי 97', עמ' 11.

 

34. עד – (האיסור לשוחח עם עדי התביעה) – ביקורת – הכותבת מבקרת את האיסור המוטל על סניגורים לשוחח עם עדי התביעה, הנעוץ בכלל 37 (ב) לכללי לשכת עורכי הדין. מטרת האיסור, היא למנוע השפעה או לחץ בלתי חוקי על העד. חוסר אפשרות מוחלט זה פוגע, לדעת הכותבת, באופן קשה ביכולת הסניגור להכין את הגנת לקוחו. הסניגור כבול להודעות שגבתה המשטרה אשר, מטבע הדברים, חוקרת לגבי נקודות המעניינות אותה. סניגור השואל שאלות בחקירה נגדית, מבלי לדעת מראש את התשובה עליהן, עלול לפגוע בלקוחו ולא להואיל לו. כמו כן, פעמים רבות ההודעות נרשמות באופן בלתי מדוייק. כדי למנוע השפעה בלתי הוגנת על עדים קיימים בחוק הפלילי עבירות ספציפיות (ס' 249 – 244 לחהנ"ש) אשר מהוות גם עבירות אתיות, והעונש החמור שבצידן, מספיק על מנת להרתיע עו"ד מהשפעה כזו. כאשר בשיחה עם העד אין שמץ של השפעה בלתי הוגנת, לא ברור מדוע יש לאסור את קיומה מלכתחילה וזאת, כאשר התועלת שתביא להגנה, גדולה. הכותבת טוענת, כי אם נניח, שבעצם המפגש תווצר השפעה על העד, אזי לא קיים הגיון בכך, שיתאפשר לאחד הצדדים להפגש עם העדים ולכן יש לאסור, באופן גורף, מפגש עם עדים עובר למשפט; לטענתה, דווקא מפגש עם שני הצדדים ייצור איזון. בארה"ב ובאנגליה הכלל הוא, כי מותר לעורכי דין משני הצדדים להפגש עם כל עד, וצד שלא מכין את עדיו למשפט עובר עבירה אתית. בארץ, הכלל מאפשר לתביעה לעסוק "במחטף עדים" ע"י רישומם כעדי תביעה ובכך, נמנע מהסניגור, באופן אוטומטי, לדבר עמם. עד שישונה הכלל, יכול הסניגור לבקש את רשות התובע לבוא בדברים עם עד תביעה, כמו כן, בקשה כזו ניתן לבקש גם מבית המשפט או מהועד המחוזי, עם כי גם הסדר זה בעייתי, מאחר והוא תלוי ברצונו הטוב של הגוף ממנו מבקשים את האישור. הכותבת קוראת  לסניגורים לטעון לבטלות כלל 37(ג), בהיותו בלתי סביר ובלתי חוקי, וליצור הסדר חדש אשר יאזן בין הסנגוריה והתביעה, באפשרותם להתכונן כראוי למשפט.

– על זכותו וחובתו של הסניגור לשוחח עם עדי התביעה / אורנה אליגון – ד"ר, עו"ד הסניגור 42, ספטמבר 2000, עמ' 3.

 

35. עדות – (עדות קרובים) – (לקולא) – המנעות מכפיית בן זוג להעיד נגד בן זוגו, באה מתוך מטרה להגן על התא המשפחתי. כלל זה צומצם במהלך הזמן ולא חל כאשר מדובר בעבירות שבוצעו כנגד בן הזוג וכן, בעבירות אלימות נגד צדדים שלישיים. מאחר וברוב עבירות התעבורה מדובר ביסוד נפשי של רשלנות, מן הראוי לסייג את הסייג ולקבוע, כי בעבירות רשלנות אין לכפות על בן זוג להעיד נגד בן זוגו. במקרה דנן, הסעיף בו הואשמה הנאשמת [ס' 38 (3) לתק' התעבורה] הוא סעיף עונשין טהור וברור, כי לא ניתן להעיד את הבעל כנגד אשתו, רק לצורך סעיף זה, בנפרד מסעיפי האישום האחרים. מהותו של הסעיף, כסעיף הנותן הנחיות לשופט באשר לעונש, הוא אינו יכול לעמוד לבדו. בית המשפט קובע, כי לא ניתן לקבל את הטענה, כי האינטרס הציבורי במלחמה בתאונות הדרכים, מחייב אפשרות העדת בן הזוג במקרי תאונות.

– ת"פ (י-ם) 7511/97 מ"י נ' איגנטיב, פס"ת כרך ג', חו' 2, עמ' 25.

 

36.     36. ערעור – (לחומרה) – בית המשפט העליון קובע, כי אדם שנמלט מריצוי עונשו, רואים אותו כאילו ויתר על הערעור  שהגיש על הרשעתו, בידי הערכאה הראשונה וזאת, מכיוון שאין זה ראוי שאדם ישלוט על ערערו בשלט רחוק, כך שאם ידחה הערעור יעלם המערער לבלי שוב, ואם יתקבל ערעורו, הוא יחשוף פניו לעין השמש. בית המשפט מציין, כי בפני המערער פתוחה הדרך לבקש את ביטול פסק הדין בנסיבות ובמועדים הקבועים בס' 208 א' לחוק סדר הדין הפלילי.

– ע"פ 1903/99 חסין נ' מ"י, הסניגור 59, פברואר 2002, עמ' 22.

 

37. עונש – (לקולא) – טבלת תמצית ענישה בעבירות שוד, בהשוואה לתאונות דרכים קטלניות.

– הסניגור 59, פברואר 2002, עמ' 35.

 

38. עו"ד – (הרשעה משמעתית) – (לקולא) – המערער, שהיה עו"ד, הוצא מלשכת עורכי הדין לצמיתות, לאחר שהורשע בבית משפט בשורת עבירות חמורות. 13 שנים לאחר הרשעתו, נעתר נשיא המדינה לבקשתו והורה על מחיקת הרשעתו. בעקבות מחיקת ההרשעה, פנה המערער ללשכת עורכי הדין בבקשה לחדש את חברותו. הלשכה דחתה את הבקשה. בית המשפט העליון קובע, כי יש לקבל את ערעורו של עורך הדין וזאת, מאחר ועפ"י חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, מחיקת הרשעה, גם אם נעשתה ע"י הנשיא, מבטלת כל עונש משמעתי שהוטל על המורשע, והוראה זו חלה גם על עונש שהוטל על ידי לשכת עורכי הדין. כמו כן, אין בעובדה שהנאשם, הוא שמסר ללשכה את המידע בדבר הרשעתו כדי לשנות את התוצאה ואין בכך, כדי לאפשר ללשכה להתחשב בהרשעה. סוגייה זו נדונה גם בדיון נוסף.
    – על"ע 3761/00 קוסטין נ' לשכת עוה"ד – הועד המרכזי, טרם פורסם, הסניגור 58, ינואר 2002, עמ' 10.

 

39. עו"ד – (לחומרה) – בית המשפט העליון קובע, כי כאשר עורך דין לא מתפקד כלל, לבית המשפט יש סמכות (בכפוף להסכמת הנאשם), להגיע למסקנה לפיה, אין לנאשם ייצוג ולכן ניתן לעשות שימוש בס' 18 (ב) לחוק הסנגוריה הציבורית ולמנות לו סניגור חדש. במקרה דנן, נדחו מספר תיקים למשך זמן רב, בשל מחדליו של עורך הדין, האמור להגיש כתבי  בי דין שונים.

– ע"פ 6652/98 כהן נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 48, מרץ 2001, עמ' 13.

 

40. ערעור – (הארכת מועד) – (לקולא) – בית  המשפט המחוזי מקבל את בקשת הנאשם ומאריך את המועד להגשת ערעור וזאת, לאחר  שחלפו שמונה חודשים מיום מתן גזר הדין ושישה חודשים וחצי מתום המועד להגשת הערעור. בית המשפט מנמק את החלטתו בכך שהנאשם ישב, חלק מהתקופה, במאסר, וקיבל ייעוץ מוטעה ביחס לאפשרות הערעור מחד גיסא, ובכך שסיכויי הערעור אינם מבוטלים מאידך גיסא. כמו כן, מציין בית המשפט, כי ס' 201 לחוק סדר הדין הפלילי אינו דורש טעמים מיוחדים וזאת, בשונה מהדין האזרחי.

– ב"ש 2630/01 סויסה נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 54, ספטמבר 2001, עמ' 21.

 

41. עבודות שירות – (לקולא) – בית המשפט המחוזי מבטל עונש של 6 חודשי מאסר בפועל, שהטיל בית משפט השלום, לאחר שנתברר, כי בשל מצבו הרפואי של הנאשם הוא לא יוכל לרצות את המאסר בעבודות שירות. בית המשפט מעיר, כי מן הראוי, שגזר הדין יינתן לאחר שהגיעה התשובה מן הממונה על עבודות השירות ולא לפני כן.

– ע"פ (מחוזי-נצרת) 597/01 גורדצקי נ' מ"י, טרם פורסם, הסניגור 54, ספטמבר 2001, עמ' 32.

 

42. עצור -תמרור – (זיכוי) – המערער הואשם באי ציות לתמרור עצור וזוכה בבית המשפט לתעבורה. בית המשפט המחוזי בת"א, השופט ד"ר ע. מודריק, מותיר את הזיכוי על קנו בקובעו, כי אין חשיבות לשאלה, אם בין רכבו של הנהג, הנאשם לבין קו העצירה מצוי אדם או חפץ אחר, אם לאו. כמו כן, קובע בית המשפט, כי די בכך שהעצירה מתבצעת בקרבה מספקת לנו, באופן שיש בו כדי למלא אחר חובת העצירה.

– ע"פ 28101/98 מ"י נ' מוריס לוי, פס"ת כרך ג', חו' 9, עמ' 22.

 

43. עצור -תמרור – (לחומרה) – המשיב, שבכיוון נסיעתו הוצב תמרור עצור, עצר את רכבו לפני מעבר חצייה, המרוחק כ – 4 מ' מקו העצירה, ולאחר מכן "גלש" לצומת ועבר על קו העצירה, בלי לעצור שנית. בית המשפט המחוזי בת"א, השופט ד"ר ע. מודריק חזר בו מגישתו בעניין מוריס לוי (ע"פ 28101/98) וקבע, כי כאשר בצומת אין קו עצירה, על הנהג לעצור במקום, ממנו הוא יכול לראות, היטב את התנועה בדרך החוצה ואילו כאשר מצוי קו עצירה לפני הצומת, על הנהג לעצור לפני קו העצירה ואין הוא רשאי לחפש מקום עצירה אחר, גם אם זה, לפי דעתו, מאפשר לו ראות טובה. את הביטוי לפני קו עצירה, יש לפרש בסנטימטרים ולא במטרים. אם עצר הנוהג במרחק, שאינו עולה על מטר מקו העצירה, לא יהיה עליו לשוב ולעצור, גם אם היה הדבר פרי קיומו של רכב או של חלק מרכב בשטח בינו לבין קו העצירה. בית המשפט קובע, כי אין מדובר בזוטי דברים, לאור הנטל בכבישים.

–       ע"פ 353/98 מ"י נ' מרדכי וייס, פס"ת  כרך ג', חו' 9, עמ' 27.

44. עצור – תמרור – (זיכוי) – שופטת בית המשפט לתעבורה בירושלים, ר. זוכוביצקי, מזכה את הנאשם מעבירות של אי ציות לתמרור עצור  וזאת, למרות שלא עצר ולא נתן זכות קדימה לרכב הבא מימינו. השופטת קובעת, כי הנאשם פעל בדרך הנכונה בכך שלא עצר, משום שהתמרור היה מוצב ברחוב, התגלה לעיני הנוסעים ברחוב רק במרחק של 21 מטר לפני הצומת, ומרחק זה יקשה עליו לעצור בבטחה לפני הצומת, גם אם נסע במהירות המותרת.

– ת"פ (שלום/ תעבורה – י-ם) 5812/00 מ"י נ' צופין, טרם פורסם, הסניגור  59, פברואר 2002, עמ' 23.