כאשר קיימים נתונים, לפיהם הולך-רגל חצה חלק מהכביש בהליכה, ובהמשך החל לרוץ, לא מוצדק להרשיע נהג רק על-בסיס "חישוב ממוצע" – היינו חישוב הכולל ממוצעי מהירות ההליכה ומהירות הריצה. בעניין זה, קבעה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב הדסה בן עיתו, במקרה שהתעורר בפנייה, כי לא ניתן "לחתוך גורלו של נאשם על פי חישוב אריתמטי ושרירותי".[1] בנוסף, קבעה השופטת כי כאשר מדובר בפער של מטרים בודדים או שניות ספורות לא ניתן להרשיע נהג, כלומר אין די בכך שבוחן המשטרה יקבע שאילו הנהג היה מבחין בהולך הרגל "מעט קודם לכן" הוא היה מצליח להיעצר מספר מטרים לפניו. החישוב המתמטי בשחזור תאונות דרכים אינו מדע מדויק, ולכן יש להיזהר מהרשעה במקרים גבוליים. השופטת בן-עיתו פסקה כי אין להסיק שאילו הפגיעה בהולך הרגל – שמותו נגרם בתאונה – הייתה נגרמת במהירות קטנה יותר כי אז התוצאה לא הייתה קטלנית.
[1] ע"פ 1069/86, הרשפלד נגד מ.י. פס"ת 8 עמוד 20.
קרא עוד על:
אי ציות לרמזור אדום
