כל מקרה נדון לגופו ויתכן כי בנסיבות תיק זה או אחר קמה הצדקה להקל כמו שבמקרה אחר קמה הצדקה להחמיר. שוב ושוב, נשמעים הקולות הקוראים לשלול את שיקול הדעת משופטי התעבורה או השופטים בכלל ולהכניס אותם למסגרת אוטומטית כאשר תפקידם אמור להתמצא בלחיצה על הכפתור המתאים, כך שיוטל העונש שכבר נקבע מראש. מעבר לכך, נשאלת השאלה, מדוע ולמה קנתה המשטרה חירות לעצמה (כנראה המשטרה חטאה בכך) לכשמצאה לנכון לפרסם את גיליון הרשעותיו של אותו נהג. התוצאה שתהיה בהליך המשפטי הינה אבסורדית, כי לכשיבוא אותו נהג לדין אסור יהיה לתובע להתריס בפניו כי הוא צבר הרשעות קודמות רבות באשר המידע אודות ההרשעות אמור להיות חסוי ואסור להביאו לידיעת השופט אלא לאחר שהנהג או כל נאשם אחר מורשע בדין.
שוב, המדובר במקרה קלאסי של שפיטה על ידי העיתונות, ומי שדינו נחרץ עם פרסום הידיעה אודות מעורבותו בתאונה ספק אם יזכה למשפט צדק באשר השופט, בשר ודם הוא, יתקשה להטיל עליו עונש שיראה לו ראוי (אם יורשע) תוך שהוא משקלל את כל הנתונים לחומרה ולקולא.
מעבר לכך, הקריאה להטלת עונשי מינימום ובוודאי הצעת החוק הדרקונית והמטורפת להטיל פסילה לצמיתות על נהג שצבר במשך 15 שנים שלוש עבירות חמורות עלולה לגרום לתוצאות הרסניות וזאת בלהט ההיסטריה הטבעית והאנושית גם בעקבות האירוע הנורא בו חזינו כיצד משאית דורסת פשוטו כמשמעו רכב קטן. הצעת חוק זו ודומות לה, יש בהן משום הטלת דופי בוטה במערכת המשפט ופגיעה בציפור נפשה של המערכת, באשר המערכת המשפטית שניטל ממנה שיקול הדעת, הינה מערכת משפט בה מכהנים שופטים כבלתי המוכתמים ראויים וככזו אין היא ראויה אפוא להיקרא מערכת משפט נאורה.
קרא עוד על:
