שכרות -זיכוי

בתי המשפט

בית משפט לתעבורה ירושלים ת 016065/05

בפני: כב' השופטת רות זוכוביצקי – סגן נשיא תאריך: 08/07/2007

בעניין: מדינת ישראל
באמצעות משטרת ישראל לשכת תביעות תעבודה ירושלים
המאשימה
נ ג ד
יינסוף עפר
ע"י ב"כ עו"ד עוה"ד אילון אורון הנאשם

פסק דין

המאשימה מאשימה את הנאשם בכך כי נהג תחת השפעת אלכוהול וכן כי לא ציית להוראת שוטר במדים, אשר הורה לו להעמיד את רכבו בצד הדרך – הכל כמפורט בכתב האישום.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

מטעם המאשימה העיד:

רס"ר ג'וני כסאברי (להלן:"השוטר"), אשר עצר את הנאשם וערך את הדו"ח שהוגש וסומן ת/1.

הוגשו וסומנו:
ת/1 – הדו"ח
ת/2 – מזכר שערך השוטר
ת/3 – דו"ח על עיכוב
ת/4 – תזכיר מיום 2/10/05 שכתב רפ"ק חיים משה

מטעם הנאשם העיד:

הנאשם עצמו.

הוגשו וסומנו:
נ/1 – מכתב מאת סוכנות הביטוח
נ/2-נ/3 – אישורים בדבר הגשת תלונה על גניבה

לטענת המאשימה, הנאשם עצר בצד הדרך והציג רישיונות, כבקשת השוטר, אולם משהבחין הנאשם בניידת מתקרבת (להלן:"הניידת"), ביקש מן השוטר להכניס דבר מה לרכבו, נכנס לרכב וברח מן המקום. כן טוענת המאשימה כי הנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול.

לטענת הנאשם, הציג רישיונות לשוטר על אף חששו כי אין מדובר בשוטר, אולם משהבחין באדם לבוש אזרחי חובט בחלון הימני של רכבו, שוכנע כי הינו תחת ניסיון שוד, על כן ברח מן המקום. כן מכחיש הנאשם שנהג תחת השפעת אלכוהול.

למעשה, לפני גרסה מול גרסה, ועדות יחיד מול עדות יחיד.

החלטתי לזכות את הנאשם באי ציות להוראת שוטר מחמת הספק ולזכותו מנהיגה תחת השפעת אלכוהול, ולהלן נימוקיי:

אין חולק, כי בתאריך 29.9.05 בסמוך לשעה 21:00 נהג הנאשם ברכב מסוג ב.מ.וו מ.ר. 16-628-57 (להלן: "הרכב") ברחוב שזר בירושלים לכיוון היציאה מהעיר. 100 מטר לערך לפני גינות סחרוב, נעצר בפקק, אז ניגש אל הרכב השוטר ולבקשתו, מסר לו הנאשם רישיון נהיגה ורישיון רכב (להלן:"הרישיונות").

האם היה צידוק לבריחת הנאשם ממקום האירוע?

הנאשם, שהינו סוחר תכשיטים, טען כי ביום האירוע נהג את רכבו בדרכו מירושלים להרצליה, כשברכב סחורה יקרת ערך. עם הגעתו לאזור גינות סחרוב, הבחין בעצירה "מוזרה" של התנועה, אשר מאוחר יותר התבררה כפקק שיזם השוטר, ושתכליתו היתה להביא לעצירת הנאשם.

לדברי הנאשם, מבין כלי הרכב הגיח לעברו השוטר, בעל חזות ומבטא מזרחיים, לבוש מעיל עור, על חגורתו תלוי אקדח ועל ראשו קסדה, באופן שעורר את חשדו.

הנאשם, הציג לבקשת השוטר את רישיונותיו, וכשזה פנה ללכת עם הרישיונות, שמע חבטות מצדו הימני של הרכב. משפנה לכוון הרעש, הבחין באדם ארוך שיער, לבוש אזרחי, מכה על החלון הימני של רכבו. לדברי הנאשם, חבטות אלו על חלונו, יחד עם חששותיו הראשונים ביחס לשוטר, אשר לא הזדהה כשוטר, ולא נשא על גופו כל סימן אשר ממנו יכול היה ללמוד הנאשם כי מדובר בשוטר, הביאו אותו למסקנה, כי מדובר בניסיון נוסף לשדוד ממנו את הסחורה שברכבו, כפי שכבר ארע לו בעבר.

בעדותו הראשית העיד הנאשם:

”התנועה נעצרה פתאומית והגיע אלי בחור גדול עם מעיל שחור, אקדח ומכל התנועה בא לאוטו שלי, הוא צעק לי משהו לא שמעתי, פתחתי קצת את החלון אמר לי רשיונות זרקתי לו את רשיונות, הוא לקח אותם, התנועה החלה לנסוע, אני רק נעצרתי ופתאומית איך שלקח את הרשיונות והלך בא משהו בא גבר עם שיער ארוך דפק לי בחלון השני, בום, בום, אני מה זה פחדתי והיה לי סחורה עם הרבה כסף והיו לי מקרים של שודים. היו לי 4 מקרי שוד שהיו לי פריצות וגניבות… ובאמת פחדתי פחד מוות הדלקתי את הרכב ונסעתי".
(פרוטוקול עמ' 6 שורות 18-12)

דיון נהיגה בשכרות עו"ד אילון אורן

ובחקירתו הנגדית חזר הנאשם על גרסתו והעיד:

”ניגש אלי אדם עם מעיל שחור, ללא זוהרים, ללא קסדה ואקדח, לא הזדהה בתעודה בכלום, צעק משהו לא הבנתי, פתחתי חלון, אמר רשיונות, זרקתי לו את הרשיונות, אתה יודע מה זה פקק יזום, אני פחדתי לא בושה להגיד שפחדתי ובא זה ודפק לי בחלון, בום, בום בום…”

(פרוטוקול עמ' 8 שורות 28-27, עמ' 9 שורה 1)

לחיזוק גרסתו, כי סבר שמדובר בניסיון שוד ועל כן ברח, הגיש הנאשם אישורים בדבר תלונות קודמות שהגיש במשטרה על גניבה במקומות שונים (מוצגים נ/2-נ/3) וכן מכתב מטעם סוכנות הביטוח, באמצעותה מבוטח עסקו של הנאשם (מוצג נ/1), ממנו עולה כי במהלך השנים האחרונות, אירעו 4 מקרי פריצה וגניבה של תכשיטים בעסקו של הנאשם.

הנה כי כן, גדר המחלוקת בעניין שלפניי, סב סביב השאלה האם מנוסתו של הנאשם מן המקום נעוצה בחשש כי הנו עומד להישדד.

קבלתה של גרסה זו, ראוי שתיבחן לא רק לאור האמת הסובייקטיבית הנטענת על ידי הנאשם כפי שמסרה בעדותו. אלא בכפוף לממצאים האובייקטיביים העולים מן האירוע ולאורם, בחינת האפשרות כי גרסת הנאשם אכן נופלת במתחם ההתנהגות של האדם הסביר, בנסיבות הספציפיות למקרה הנדון.

אבחן את הדברים אחד לאחד:

האם אכן היה מקום לטעות בזיהויו של השוטר על ידי הנאשם-

הנאשם טען, כי השוטר ניגש אליו וביקש ממנו להציג רישיונות, וזאת מבלי שהזדהה בפניו. עוד טען הנאשם, כי בחזותו של השוטר לא היה כל פרט או סימן מזהה, על פיו יכול היה לדעת כי מדובר בשוטר.

בחקירתו הראשית העיד השוטר:

"הייתי לבוש לבוש משטרתי. אופנוע משטרתי. המעיל שנמצא באולם הוא המעיל שלבשתי, פלוס הזוהר על המעיל. גם האופנוע היה משטרתי כחול עם מס' משטרתי."

לעומת זאת, בחקירתו הנגדית העיד השוטר:

"אני מציג לך את המעיל המשטרתי כשהוא על גופי. אבל זה לא המעיל שהיה לי ביום האירוע, זה מעיל חדש".(פרוטוקול עמ' 3 שורות 25-24)

ובהמשך העיד השוטר, כי על המעיל אין סימני משטרה אבל על האפוד זוהר, אשר הוא נוהג ללבוש מעל המעיל, ישנם סמלים של משטרה. אלא שבמזכר שערך (ת/2), לא ציין השוטר כי לבש אפוד זוהר במועד האירוע, וכשנשאל על כך השיב, כי לא מצא חשיבות בציון הדבר במזכר.

השוטר לא הזדהה בפני הנאשם כמתחייב. על המעיל שלבש לא היו סמלים של המשטרה, אלא על הזוהר. השוטר היה בדרכו לביתו ולא בתפקיד. יתכן כי בעת האירוע לא לבש השוטר אפוד זוהר, הגם שעל פי עדותו, בדרך כלל, בנהיגת לילה, הינו מחויב בלבישת אפוד זוהר, גם כשהינו בנסיעה לכיוון ביתו.

באשר לאופנוע המשטרתי. השוטר העיד כי הוא נהג באופנוע משטרתי עם מספר משטרתי. אולם, אין לדעת היכן היה האופנוע והאם יכול היה הנאשם להבחין בו כשניגש השוטר לנאשם. בנושא זה איש לא העיד ולא נשאל על כך.

לפיכך, יתכן כי לא היה בחזותו של השוטר סימן המעיד, ללא ספק, כי מדובר בשוטר.

מעורבותו של פלוני באירוע והימנעות התביעה מהעדתו

טוען הסנגור בסיכומיו כי האדם אשר חבט בחלונו הימני של רכב הנאשם הינו העד המצוין במזכרו של השוטר, אשר היה עד להתרחשות. לא ברור כיצד הגיע הסנגור למסקנה זו, שכן מחומר הראיות שבפני לא ידוע אם אותו אדם אשר חבט על חלונו הימני של רכב הנאשם, הינו העד אליו מתייחס השוטר במזכר.

אין ספק, כי עדותו של העד המצוין במזכר, יכולה היתה לשפוך אור על המחלוקת העובדתית בין הצדדים ולתרום תרומה משמעותית לגילוי האמת.

מדוע נמנעה איפוא המשטרה מלחקור ולהעיד את העד שפרטיו, לרבות מס' הטלפון שלו, מופיעים במזכר שערך השוטר, ואשר לטענת השוטר "היה עד לאירוע מתחילת עצירתו ועד בריחתו". הימנעותה של התביעה מחקירתו ומהעדתו של העד – פועלת לחובתה.

במהלך הדיון ביקש ב"כ המאשימה להעיד את העד, שפרטיו צוינו במזכר שערך השוטר, אך בקשתו זו נדחתה מאחר ומלכתחילה לא ציינה המאשימה ברשימת עדיה את העד האמור. על כל פנים מעד זה לא נגבתה הודעה .

למרות האמור לעיל יש לציין כי מחומר הראיות היה ידוע לב"כ הנאשם, כי אותו אדם שפרטיו נרשמו לא יעיד מטעם המאשימה וכי הוא לא ערך מזכר. מדוע איפוא לא טרח הנאשם להזמין עד זה כעד הגנה?!

מכל מקום, המאשימה לא הפריכה טענתו של הנאשם באשר למעורבותו הפעילה של אותו אדם אשר חבט על חלון הרכב, ואשר לגרסת הנאשם חיזק את חששו וגרם לבריחתו.

לסיכום

יתכן כי השוטר לא נשא על גופו סימנים מהם יכול היה הנאשם להסיק בוודאות כי מדובר בשוטר. חזותו של השוטר יחד עם הופעתו הפתאומית של אדם נוסף, לבוש בגדים אזרחיים, החובט על חלונו – אפשר שכל אלו גרמו לנאשם להאמין, כי מי שנטל את רישיונותיו אינו שוטר אלא מתחזה, וכי הינו מצוי בעיצומו של שוד, כפי שארע לו בעברו, ועל כן נמלט הנאשם מן המקום.

עצירת התנועה באופן לא "טבעי", אלא על ידי יצירת פקק יזום, ופנייתו של השוטר לרכבו של הנאשם דווקא, יחד עם מעורבותו של פלוני באירוע, אשר חבט בחזקה על חלון רכבו , עוררו חשד סביר כי אין מדובר בשוטר.

לפיכך אני קובעת כי יתכן שחששו של הנאשם שמדובר בשוד והסתלקותו מן המקום, היו הגיונים ומוצדקים.

התייצבות הנאשם במשטרת התנועה – מועדה ומשמעותה

האירוע נשוא האישום שבפני, התרחש בסמוך לשעה 21:15 – 21:00. אין חולק, כי לאחר האירוע התייצב הנאשם במשטרת התנועה בירושלים.

הצדדים חלוקים בשאלה, מתי הגיע הנאשם למשטרת התנועה.

לטענת הנאשם, מיד לאחר שנמלט ממקום האירוע, נסע למשטרת התנועה, לשם הגיע בשעה 22:00 לערך (פרוטוקול עמ' 6 שורה 19). מנגד טוענת המאשימה כי ממקום האירוע נסע הנאשם להרצליה, ולאחר שסיים ענייניו שם, נסע לירושלים והתייצב במשטרת התנועה.

את טענתה כי לאחר האירוע נסע הנאשם להרצליה, ולא למשטרת התנועה, סומכת המאשימה על עדותו של השוטר, לפיה רק בשעה 23:00 התקשרו אליו ממשטרת התנועה (פרוטוקול עמ' 2 שורה 22) ויידעו אותו על התייצבותו של הנאשם במשטרה. זאת ותו לא.

גם אם נכונה גרסת המאשימה כי בשעה 23:00 הודע לשוטר על התייצבותו של הנאשם במשטרת התנועה, הרי שאין בנתון זה כדי ללמד, מתי הגיע הנאשם בפועל למשטרה. לא ידוע כמה זמן ארכה הנסיעה לתחנת המשטרה, כמה זמן נאלץ להמתין עד שהחל הטיפול בעניינו, ולא ברור כמה זמן עבר עד לבירור זהותו של השוטר, אשר נטל מן המתלונן את רישיונותיו והאם מיד לאחר איתור זהותו, קוימה עמו שיחת הטלפון.

המזכר שערך השוטר נערך 3 ימים לאחר האירוע ובו ציין כי שוחח עם משטרת התנועה בשעה 23:00. יתכן שהשוטר לא דייק בכתיבת השעה . אם נוסיף לכך את אשר פורט לעיל תיתכן גרסת הנאשם כי בסמוך לאחר שנמלט ממקום האירוע התייצב במשטרת התנועה.

אינני מקבלת את טענת המאשימה, כי התייצבותו של הנאשם במשטרת התנועה מלמדת על ידיעתו כי מסר את רישיונותיו לשוטר התנועה ולא למתחזה, אשר ניסה לשדוד את רכבו, כטענתו.

בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם מדוע פנה למשטרת התנועה דווקא, על כך השיב:

"כי נתתי את הרשיונות ולא היו לי רשיונות ונתנו לי רשיון זמני" (פרוטוקול עמ' 9 שורה 27.)

אין ללמוד בוודאות כי פנייתו של הנאשם למשטרת התנועה, היתה משום שידע שמי שלקח ממנו את הרישיונות הינו שוטר תנועה ועל כן פנה למשטרת התנועה דווקא.
יתכן כי הסיבה לפניית הנאשם למשטרת התנועה היתה כי רישיונותיו נלקחו ממנו והוא ביקש לקבל רישיון זמני.

כידוע, על התביעה להוכיח גרסתה מעבר לכל ספק סביר, ולהצביע על כך שגרסת הנאשם לא תתכן כלל. עיון במסכת הראיות מלמד כי במבחן ניסיון החיים הכללי והשכל הישר, גרסת הנאשם אפשרית ויש בה היגיון אם כי היא אינה ודאית. על כל פנים התביעה לא הצליחה לסתרה.

לפיכך לאור המפורט והמוסבר לעיל אני קובעת כי גרסת הנאשם שנמלט מן המקום הואיל וחשש שמדובר בשוד תיתכן ויש בה צידוק ועל כן אני מזכה אותו מאי ציות להוראת שוטר במדים וזאת מחמת הספק.

האם נהג הנאשם תחת השפעת אלכוהול –

בסיכומיה, טענה המאשימה כי אופן נהיגתו של הנאשם ב"זיגזג", הופעתו המרושלת, ריח האלכוהול, סירובו להיבדק ובריחתו מן המקום, מצביעים על כך שהנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול.

עדותו של השוטר על התנהגותו של הנאשם כמי שנסע בזיגזג, הריח מאלכוהול, סירב להיבדק וברח מן המקום, איננה מתיישבת בעיני, עם החלטתו לא לקיים מרדף אחר הנאשם, מיד עם הימלטותו מן המקום. ערה אני לטענת השוטר כי היה מנוע מעשות כן באמצעות כלי הרכב שהיה ברשותו, אולם לא ברור מדוע הניידת שהגיעה למקום האירוע, ואשר לדידה של התביעה היוותה את הגורם לבריחתו של הנאשם – לא פתחה במרדף אחר מי שמוחזק בעיניה כשיכור, באופן אשר יש בו כדי להוות סיכון לאחרים.

בנוסף, אין זה סביר בעיני כי אדם שיכור, שהתנהגותו עונה על התיאור שמסר השוטר בתרשומות שערך, יברח מן המקום עקב חששו מבדיקת הינשוף ומגילוי עובדת היותו שיכור, כגרסת התביעה, יברח אל תחנת המשטרה, שם הינו עומד חשוף, בין היתר, לבדיקת ינשוף.

יתרה מזאת. השוטר אישר בעדותו, כי משהודע לו בטלפון שהנאשם התייצב במשטרת התנועה, לא הורה לשוטרים לערוך לנאשם בדיקת שכרות ואף לא ציין באזניהם את חששו בדבר שכרותו. השוטרים, מאידך, לא הבחינו כי עומד לפניהם אדם שיכור שכן לאחר בירור קצר שערכו, הנפיקו עבור הנאשם רישיון נהיגה זמני ושחררו אותו לדרכו.

למעשה, למעט עדותו של השוטר לא הובאו בפני ראיות נוספות בענין שכרותו של הנאשם ולאחר בחינת עדותו ויתר הראיות שבפני, מצאתי כי אין בעדותו זו לבדה כדי להביא להרשעתו באישום האמור.

לפיכך אני מזכה את הנאשם מנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 יום.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום כ"ב בתמוז, תשס"ז (8 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.

רות זוכוביצקי, שופטת
סגן נשיא

 

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן