נהגת אשר פגעה למוות בהולך רגל שעמד בצד רכב שנתקע- זוכתה בדין

 

 

נהגת הואשמה בכך שסטתה מהכביש, ליד סיבוב מוצא בירושלים, אל שול הדרך ופגעה בהולך רגל שעמד בסמוך לרכב אשר חנה בצד הדרך וגרמה עקב כך למותו. הנהגת הועמדה לדין בבית המשפט לתעבורה בירושלים בפני השופט יוסף ריבלין.

 

התאונה בה הייתה הנהגת מעורבת התרחשה בתקופת הקיץ, בשעות הבוקר, כאשר מגמת הנהגת הייתה להגיע ממבשרת ציון לכיוון ירושלים. באותה העת, בדרך ממבשרת לירושלים, נאלץ נהג רכב פרטי מסוג יונדאי להיעצר בצד דרך עקב תקלה ברכבו. הנהג הזמין גרר על מנת לחלץ את הרכב ולאחר מכן בקש אותו נהג מחבר לעבודה, הוא המנוח, להחליפו ולהמתין במקומו להגעת רכב הגרר. בהמשך הגיע רכב הגרר למקום ונהגו חנה בשול הדרך לפני הרכב הפרטי. לאחר הגעת הגרר, החל נהג הגרר בהכנות להעמסת הרכב על גבי הגרר.

 

הנהגת בה מדובר, הגיעה למקום בו נעצרה היונדאי, רכבה של הנהגת סטה ימינה לשול הדרך ופגע בהולך הרגל. הנהגת הואשמה בגרימת מותו של הולך הרגל.

 

לצורך ההכרעה במשפט, האם הנהגת נושאת באחריות לגרימת המוות, היה על השופט להכריע בשאלת "הביצה והתרנגולת" – מה קדם למה, האם סטיית הנהגת לשול הדרך, (עקב הרדמות או מסיבה אחרת) ופגיעה, לאחר מכן, בהולך רגל בצד הכביש; או שמא, הופתעה הנהגת על ידי הולך רגל אשר התפרץ לכביש ובמהלך ניסיונה להימנע מפגיעה בו, סטתה לשול הדרך אך למרות זאת לא הצליחה שלא לפגוע בהולך הרגל בכביש.

 

בנוסף היה על השופט להחליט האם הנהגת התרשלה בנהיגתה, בנסיבות שתוארו לעיל, והאם היא אחראית לתוצאה הקטלנית. יצוין כי נהג רכב הגרר אשר עסק כאמור בהכנות להעמסת הרכב שנתקע, לא הבחין כלל בהתרחשות התאונה. בית המשפט נדרש להגיע לממצאים עובדתיים לגבי אופן התרחשות התאונה ועל כך נסובה המחלוקת.

 

הנאשמת עצמה מסרה מספר גרסאות לגבי אופן התרחשות התאונה, כאשר ניתן להסיק מאחת מהן כי קודם פגעה בהולך הרגל ולאחר מכן סטתה ולפי גרסה אחרת, קודם סטתה לימין הדרך ורק לאחר מכן פגעה בהולך הרגל.

 

בכל מקרה הסבירה הנהגת כי נאלצה לפנות לצד הדרך על מנת שלא לפגוע בהולך הרגל.

 

גופת הולך הרגל המנוח נמצאה בתוך נתיב נסיעת הנאשמת, 30 מטר מלפני חזית הגרר ושני מטרים משמאל לקו הצהוב. לצורך הכרעה בסוגיה העלתה התביעה לעדות את בוחן המשטרה, אשר העיד כי לטעמו לא יתכן כי גופת הולך הרגל נהדפה למקום בו נמצאה אלא אם כן הולך הרגל נפגע בשול הדרך, ואילו מומחה ההגנה אינג' גדי וייסמן טען בחוות דעתו כי לא יתכן כי הולך הרגל נזרק משול הדרך קדימה ובאלכסון אל תוך הכביש.

 

השופט ריבלין החליט לזכות את הנאשמת וזאת מחמת הספק. בנימוקי הזיכוי כתב השופט כי שקל והעמיד זה מול זה את עדות מומחה המשטרה מול מומחה ההגנה ולא הצליח להעדיף מעבר לספק סביר את אחת מחוות הדעת.

 

בהמשך כותב השופט כי שתי הגרסאות אפשריות ובהעדר עדות ישירה או ממצאים אובייקטיבים לא ניתן להגיע למסקנה היכן היה המנוח בזמן התאונה ולכן לא ניתן היה לקבוע האם ניתן היה למנוע את התאונה, אם לאו ובנסיבות אלו נמצאה הנאשמת זכאית מחמת הספק הגואל.

 

הפרקליטות הגישה ערעור על הזיכוי לבית המשפט המחוזי בירושלים. ערעור המדינה נשמע בהרכב של שלושה שופטים. השופטים דחו את הערעור והותירו את הזיכוי על כנו.

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן