ערעור למחוזי וזיכוי

להאזנה:

 

בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
עפ 071736/04
בפני:
כב' השופטת דר' עדנה קפלן-הגלר

תאריך:
09/06/2005
בעניין:

ג'ורג' חטב
ע"י ב"כ עו"ד
אורון אילון
מערער

נ ג ד
מ"י
ע"י ב"כ עו"ד
תואר
משיב
נוכחים:
המערער וב"כ עו"ד שור

ב"כ המשיבה עו"ד שגיא

 

פסק דין

ענייננו בערעור על פסק דינו של בימ"ש קמא ברמלה, בתיק 002454/03, על פיו הורשע המערער בנהיגה במהירות בניגוד לתקנה 54א לתקנות התעבורה.

הודעת הערעור מפורטת, ולפני הוסיף הסניגור המלומד וטען בבהירות הראויה לשבח טענותיו כנגד הכרעת הדין.
עיקר דברים בטענת סניגוריה כי המערער לא הוא אשר נהג ברכב, אלא אחר.

ומי הוא אותו אחר? אחד בשם פסייחוב ולדימיר.

אך למעלה מזאת, והוא עיקר טענות סניגוריה; העיד הנאשם כי הוא אכן הינו הבעלים של הרכב, אולם,הועבר הרכב לחזקתו של אחד, ;בי גבזו (להלן- גבזו) גיסו ומנהל העבודה אצלו. לא הוא, המערער, אשר נהג ואין הוא יודע דבר לעניין כתב האישום.

עד ההגנה אברהם גבזו העיד כי הוא המחזיק ברכב נשוא כתב האישום וכי ביום העבירה עבד הוא עד מאוחר בעסק ואחד העובדים, הלא הוא אותו פסייחוב,ביקש ממנו הרכב והבטיח כי יחזיר הרכב למחרתו.
עו"ד תואר בא כוחה המלומד של המדינה, טען בצורה תמציתית ובהירה לפני כי בימ"ש בחן את הטענה והכיר במחזיק הרכב כשקרן; בית המשפט הנכבד קמא בחן הטענה, מהימנותה, ודחה כל הנאמר לאחר שקילת הדברים.

מכאן בקשת תובע מלומד לדחות הערעור.
השופטת המלומדת – לא האמינה לעדותו של גבזו כי מסר הרכב לעובד חברה.

לא האמין לו גם בית המשפט, כאשר הסתכל בטופס נ/1 טופס המתיימר להיות מעין תצהיר ואשר נערך על ידי אותו פסייחוב. (וראה עמוד 15-16 להכרעת הדין).

מכאן מסקנתה של השופטת המלומדת בבימ"ש קמא, לומר, כי לא עמד המערער בנטל ההוכחה כי מר פסייחוב נהג ברכב ביום העבירה. מתוך כך, ראה בית משפט הנכבד קמא את המערער כאחראי לעבירה מכח בעלותו על הרכב לכל עבירה אשר התבצעה בו.
ויאמר:

נראה לי כי צודק המערער בטעוניו;

אכן, תשומת הלב צריכה להיות מופנית לסעיף 27ב לפקודת התעבורה לאמור:

27 ב'.
נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי העניין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנה הוא כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן המחזיק) או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.
ומה נלמד מלשון זו של סעיף לעניננו?

נלמד, כי אם הוכיח בעל רכב, למי מסר את החזקה ברכב – הרי לא רואים אותו כמי אשר נהג ברכב אותה שעה וגו'.

צא וראה, כי השופטת המלומדת בקביעותיה החליטה שלא לקבל גרסת עד ההגנה גבזו כי מסר את הרכב מחזקתו לאותו פסייחוב.

אולם, אי אימון זה באשר לגבזו לענין זה – אין בו כדי להשליך לנטל ההוכחה של הנאשם אשר עניינו החזקתו של גבזו ברכב באותו תאריך. אין כל קביעה השוללת כאן גירסת גבזו כי אכן, גבזו החזיק ברכב והוא האחראי לכאורה מכח הדין לעניין זה.

אמנם, לא הואשם גבזו כאן, אך לדבר זה אין כל רבותא באשר להוכחת אשמתו של המערער. המערער הביא והראה כי אחר החזיק ברכב. אי אמונה של השופטת המלומדת כי לא הוכח כי פסייחוב נהג אותה עת – דבר אין לה עם עצם ההוכחה, אשר הצליח גם הצליח המערער להראות (והדבר לא נשלל כאמור כלל ועיקר בקביעות בימ"ש נכבד קמא) כי לא הוא אשר צריך לשאת באחריות מכוח בעלותו.
אשר על כן, המערער מזוכה.

תתכבד התביעה להגיש כתב אישום כנגד אותו גבזו אשר, כהודייתו, החזיק ברכב. בעת משפטו של האחרון טענותיו של האחרון תתקבלנה או תדחנה על ידי הערכאה אשר תדון בעניין.
ניתנה היום כ"ו ב אדר ב, תשס"ה (6 באפריל 2005)

להערכת סיכוייך ללא חיוב או יצירת קשר לחץ/י כאן