להאזנה:
שופט זיכה נהג החשוד כשיכור
שופט בית המשפט לתעבורה בחיפה ש. יציב, זיכה נהג אשר בדוגמת אוויר נשוף שנלקחה ממנו נמצאה כמות אלכוהול בליטר אוויר נשוף בשיעור 320 מ"ג. בנמקו את הזיכוי כתב השופט:
"א'. מתקנה 169 ז' (א') עולה כי בדיקת הכיול למכשיר הנשיפה צריכה להערך באותו מקום שבו נערכת בדיקת הנשיפה.
במקרה שלנו התברר כי בדיקת הכיול נערכה בתחנת המשטרה, בעוד שבדיקת הנשיפה נערכה במקום אחר.
ב'. כבר נפסק כי קביעת עובדה על סמך מדידה של מכשיר אלקטרוני מחייבת את התביעה להוכיח כי המכשיר היה תקין בעת הבדיקה. אין ספק כי בדיקת הכיול, אם הייתה נערכת במקום שבו נערכה בדיקת ינשוף, מצביעה על כך כי המכשיר היה תקין לפני שהופעל, אך כדי להוכיח כי היה תקין גם בעת ההפעלה, מן הראוי לערוך לו בדיקת כיול גם לאחר בדיקת הנשיפה, כשם שנעשה הדבר לגבי מכשיר הממל"ז LTI – 2020 הבודק מהירות נסיעה של רכב.
ג'. לוח הזמנים הצפוף בין תחילת המעקב אחרי הרכב בו נהג הנאשם, שהחל בשעה 04:40, עצירתו, בלי שצויינה השעה המדויקת בה נעצר הרכב, הפעלת מכשיר הינשוף כעולה מהפלט, בשעה 04:58, סיום הבדיקה בשעה 05:00 ועריכת בדיקת המאפיינים לנאשם בשעה 04:59, מעוררת ספק אם אמנם חלף פרק זמן של חמש עשרה דקות שבו וידא מפעיל הינשוף, ארקדי, כי הנאשם לא שתה ולא הקיא בהן.
-
שכרות – בדיקת כיול לא נעשתה במקום בו נעשתה הנשיפה
לאור כל האמור לעיל לא נראה לי כי הוכחה העובדה שהנאשם היה שיכור בעת שנהג במידה הראויה במשפט פלילי והחלטתי לזכותו"
ת 004461/06 (תע' חיפה), מ"י נ' בוריס בנגוייב, הכרעת דין מיום 25.1.07.
34.ע. שיכרות- זיכוי מעבירת הריגה למרות השיכרות- ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, השופט צ. גורפינקל קיבל את נימוקי הסנגור ד. גולן וזיכה נהג אשר הואשם בגרימת תאונת דרכים קטלנית מעבירת הריגה בניגוד לס' 298 לחוק העונשין וזאת למרות שהוכח כי בגופו של הנאשם נמצאו 108 מ"ג אלכוהול ,"כמות כפולהמהכמות המותרת בחוק" וזאת כיוון שנסתרה החזקה לפיה השיכרות השפיעה על דרך נהיגתו.
בית המשפט ציטט בין השאר את פסק דינו של ביהמ"ש העליון, השופט י. קדמי בעניין איסק , ע"פ 5002/94 ירמיהו בן איסק נ' מ"י פ"ד מ"ט 4 , 151 שם נאמר כי: " אין לשכוח כי המדובר בעבירה של מחשבה פלילית והמבחן שיש לנקוט כאן בהקשר זה הינו מבחן סובייקטיבי של הלך הנפש שהתקיים בפועל אצל הנוגע בדבר".
במקרה דנן, התנהגותו של הנאשם אחרי התאונה ונסיבות התאונה היה בהם לגרום לשופט להסיק כי: " הנאשם היה צלול בדעתו על אף העובדה שבדמו נמצאה כמות אלכוהול גבוהה מהמותר".
לאור אלו פסק השופט כי :"התביעה לא הצליחה להוכיח כי הנאשם היה מודע לעובדה שהוא שיכור וחרף זאת בחר לנהוג ולסכן את הציבור".
לעניין החזקה הנובעת לכאורה מהיות הנאשם שיכור כתב השופט כי: "לא ניתן להחיל על הנאשם את החזקה המשפטית הטוענת שהנאשם הוא בבחינת מי שנטל ביודעין סיכון, גם אם קיווה כי לא התממש שכן במקרה שלנו הנאשם כלל לא היה מודע לסיכון שהרי ראשו היה צלול והתנהגותו מצביעה על כך , ועל כן אין לומר שהתגבשה אצלו מחשבה פלילית , בוודאי שלא כוונה, אולם אף לא פזיזות, אדישות או קלות דעת" .- פ 40214/06 מחוזי ת"א-מ"י נ' רזי סעת , פס"ד מיום 1.2.07 .
