להאזנה:
לא ניתן לשפוט אדם מבלי שזומן
ראובן הואשם בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב בעבירת מהירות. הוא לא התייצב למשפט, ולכן נשפט בהעדרו, והוטל עליו עונש של קנס ושלושה חודשי פסילת רשיון נהיגה על תנאי לשנתיים. לאחר שקיבל הודעה על פסק הדין פנה לעורך דין, וזה הגיש בשמו בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה טען הפרקליט, כי מרשו לא קיבל זימון לבית-המשפט, ויתרה מכך – לא הוא נהג בכלי הרכב (המדובר בכתב אישום שהוגש על פי תצלום, בלא שהנהג נעצר בכביש), אלא אדם אחר.
לבקשה צירף ראובן תצהיר בחתימת האדם האחר, שמעון, ועל פי התצהיר נהג שמעון בכלי הרכב, אשר היה רשום קודם לכן על שם ראובן, ולמיטב זיכרונו (של שמעון) הוא נהג בכלי הרכב במועד ביצוע העבירה נושאת פסק הדין, שניתן נגד ראובן.
כשקיבל השופט בבית-המשפט לתעבורה את הבקשה בליווי התצהיר, הורה לבטל את פסק הדין ואת כתב האישום ולהרשיע את שמעון, שהעונש "עבר לחובתו".
על פסק הדין הזה הגיש שמעון ערעור לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, בנימוק שהוא הורשע בדין בלא שזומן כלל לדיון, בלא שהודיעו לו על הדיון, ואף בלא שנמסר לו עותק של כתב האישום, ולכן קופחה זכותו למשפט. נציג הפרקליטות הסכים עם טענת המערער והצהיר, כי אי אפשר לשפוט אדם שלא בפניו. הוא הביע את הסכמתו להחזיר את התיק לביהמ"ש לתעבורה.
-
שפיטה בהעדר
שופט בית-המשפט המחוזי, דוד בר-אופיר, ציין בפסק דינו, כי הוא מקבל את הערעור, ובנימוקי פסק הדין כתב, כי במקרה הזה הורשע אדם על-ידי בית-משפט לתעבורה בלא שהיה כלל נאשם בתיק, ובמילותיו של השופט: "בית-המשפט המיר את שמו של הנאשם המקורי בשמו של המערער לאחר שסבור היה, כי המערער צריך להיות הנאשם באותו תיק". השופט ביטל את פסק הדין של בית-המשפט לתעבורה, וציין כי התביעה חופשית להגיש אישום מחודש נגד המערער, אם תחפוץ בכך.
