שופט ביהמ"ש לתעבורה בחיפה, א. סלאמה , דחה בקשה לפי ס' 57 (ב) לפקודת התעבורה, להורות על ביטול הודעת איסור שימוש ברכב פרטי בבעלות המבקשת, אשר בנה נהג עפ"י החשד בהיותו שיכור וזאת לאחר שנמדדה בגופו כמות של 530 מ"ג אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף (ראה כמות אלכוהול מותרת בדם). בנימוקי ההחלטה כתב השופט כי :
"אין חולק, ולא נטען אחרת, כי רכבה של המבקשת נלקח בידיעתה ובהסכמתה. מפתחות הרכב נמסרו לבן אשר יצא לבלות בערב שבת והיה על המבקשת להניח כי בנה ישתה משקאות אלכוהוליים בזמן הבילוי. בכך, איפוא, לא ניתן לומר כי המבקשת עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה".
– ב"ש (תעב' – חיפה) 3108/06 סטורוזנקו תמרה נ' מ"י, החלטה מיום 05.07.06.
34.סד. שכרות – השפעת אלכוהול- נהיגה תחת השפעה –לקולא– ביהמ"ש לתעבורה בת"א, השופט ח. טובי, פסק כי אין די בקיומו של ריח אלכוהול ובנסיבות קרות התאונה כדי להוכיח מעל לכל ספק סביר שהנאשם היה נתון בהשפעת משקאות משכרים. יחד עם זאת ניתן לקבוע את היותו של הנהג שיכור, אם המדובר בנהג מטושטש הנוהג בזיגזגים, אינו יכול לעמוד על רגליו כשנעצר ע"י שוטר ומפיו נודף ריח חזק של אלכוהול (בעקבות ר"ע 666/86 עודה נ' מ"י, פ"ד מ(4) 463).
– ת"פ (ת"א) 1940/00 מ"י נ' ביטון , פ"מ, תעבורה (תשס"א) 337.
