34.מג. שכרות – (לחומרה) –
– בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט ת. בן עמי, קובע כי יש להטיל על נאשם המורשע בעבירת נהיגה בשכרות את עונש המינימום הקבוע בחוק, ואין לסטות ממנו אלא במקרים חריגים.
– ע"פ 7251/03 מחוזי י"ם, פקס דין, גיליון 1070, 25.9.03, עמ' 9.
34.מד. שכרות – תום הליכים – (לקולא) –
– ראה באות ת', "תום הליכים", ערך מס' 1.
– ב"ש 93045/02, מ"י נ' אייל דמתי, החלטה מיום 05.12.02, טרם פורסם.
34.מה. שכרות – (לקולא) –
ראה באות ס', "סם", ערך מס' 4.
– ע"פ 71136/02, סמיון קביטחשוילי נ' מ"י, החלטה מיום 19.08.03. :justify; line-height:150%;tab-stops:18.0pt'>– ב"ש 93045/02, מ"י נ' אייל דמתי, החלטה מיום 05.12.02, טרם פורסם.
34.מו. שכרות – (לחומרה) –
מי שנוהג שיכור ומורשע בגרימת מותו של אחר, תקום לגביו חזקת פזיזות ועקב כך יורשע בהריגה. במקרה דנן קבע ביהמ"ש המחוזי כי המערער איבד את השליטה ברכב עקב החלפת דיסק במערכת השמע ולשיטתו של ביהמ"ש המחוזי אין בסיס להעדפת ההנחה שהאלכוהול אשר נמצא בדמו של המערער (102מ"ג/ אחוז אלכוהול) הוא שגרם לסטייה הקטלנית, על פני האפשרות שהסטייה נגרמה עקב חוסר תשומת לב גרידא למתרחש בדרך. ביהמ"ש העליון, השופט י. קדמי, לא קיבל גישה זו ופסק כאמור כי "מי שנוהג ברכב כשהוא במצב של שכרות – כמו גם מי שעושה כך כשהוא עייף ונוטה להירדם – מוחזק כמי שהתרחש אצלו הלך נפש של פזיזות במשמעות שיש למושג זה בס' 20 (א) כלפי כל תוצאה הנמנית עם פרטיה של עבירה שביצע אגב נהיגתו והטוען ששכרותו לא הולידה אצלו "פזיזות" כאמור כלפי אותה תוצאה – עליו הראייה", עמ' 237 מול האות ב'. בפס"ד הדין אוזכרו פסקי דין נוספים שדנו בשכרות בביהמ"ש העליון.
– ר"ע 666/86, עודה נ' מ"י, פ"ד מ(4), 463 וכן ע"פ 5002/94, בן עיסק נ' מ"י, פ"ד מט(4) 151.
לטעמי (א.א) ביהמ"ש אימץ גישה מחמירה הקובעת "חזקת הריגה " כפי שהדבר נעשה בפרשת סובאח (ע"פ 1100/93 יוסף סובאח נ' מ"י,פ"ד מז (3), 635) יודגש עם זאת כי חזקת הפזיזות שנקבעה בסובאח בדעת רוב לא התקבלה לאחר מכן ע"י ביהמ"ש העליון בפרשת צלנקו (ע"פ ,3841/94 3658/94 מ"י נ' ליאונידצלנקו, וערעור שכנגד בפני השופטים ש. לוין, י.קדמי, ד. דורנר – פס"ד מיום 21.8.94 – לא פורסם).
– ע"פ 140/98 וע"פ 159/98, אליהו חוג'ה נ' מ"י ומ"י נ' אליהו חוג'ה, פ"ד נב (3) 225, בע"מ 227.
