הסניגור ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בירושלים והערעור נדון בפני השופט יהונתן עדיעל[1]. השופט קיבל את טיעוני הסניגור ופסק, כי אכן לא הוכח כי הדרך היא דרך עירונית ועל כן זכאי המערער לפטור עצמו בתשלום הבררה. השופט ביטל את עונשי הפסילה בפועל והפסילה על תנאי והמתיק את הקנס לגובה הבררה – 750 ₪. בנימוקי פסק הדין כתב השופט, שאמנם אין מחלוקת בין הצדדים שמקום ביצוע העברה אכן מצוי בתחום שטח שיפוטה המקומי של העיר ירושלים. אולם, אין די בכך. שכן, על פי ההגדרה שבתקנות התעבורה יש להוכיח, גם על ידי התביעה, כי בעת ביצוע העברה היו מוצבים תמרורי ב-24 ולו באחת הכניסות לירושלים. השופט הוסיף שמשהדבר לא הוכח לא הרימה התביעה את נטל ההוכחה המוטל עליה. בנוסף, הוא דחה את קביעת שופט התעבורה כי די בכך שהוא עצמו יודע שהמדובר בדרך עירונית. לגישתו, אין די בניסיון השיפוטי של שופט התעבורה הדן באותה עיר והידיעה האישית שלו לא יכולה לבוא במקום הוכחה פוזיטיבית אודות הצבת התמרורים כנדרש. זו ידיעה פרטית ואין לסמוך עליה.
[1] ע.פ. 6541/02 ראובן אלי נגד מ.י. בבית המשפט המחוזי בירושלים לא פורסם
המשך
קרא עוד על:
