נהג של רכב גורר יצא בלילה משדה חקלאי שבו עבד. הוא פנה שמאלה אל כביש דו-נתיבי. תוך כדי ביצוע הפנייה חסם עם רכבו, הגורר והנגרר, את כל הכביש. בהמשך, הגיעה למקום משמאלו חיילת אשר נהגה ברכב מסחרי, היא לא הספיקה ללחוץ על הבלם, פגעה בעצמה בעגלת הרכב ונהרגה. הוסכם על דעת כל הצדדים, כי הכביש שנכנס אליו נהג המשאית היה פנוי לחלוטין ולא ניתן היה לראות עדיין את רכבה של החיילת שהתקרב למקום. שדה הראייה שלשמאלו של נהג המשאית, הגיע למרחק של למעלה מ-300 מטרים. כשהביט לשם,הכביש היה פנוי. למרות זאת, הורשע הנהג על ידי שופטת התעבורה בבאר שבע בגרימת המוות של החיילת. סניגורו של הנהג ערער על ההרשעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. נשיא בית המשפט המחוזי, השופט אפרים לרון, כתב בפסק דינו, כי קיימת רשלנות מסוימת מצד נהג המשאית כיוון שחסם את הכביש ברכבו הארוך והאטי לפרק זמן ממושך יחסית . לרון כתב גם שנוצר סיכון בעקבות העובדה שחזית המשאית פנתה לכיוון שממנו הגיעה הנהגת, לפיכך הנהגת הייתה אמורה לראות את אורות הרכב. אם הייתה רואה את אורות המשאית, הרי שהייתה אמורה לכבות את אור הדרך ברכבה המאיר למרחק 100 מטרים ולהתקדם בחסות אורות המעבר המאירים למרחק של 30 מטר בלבד.
קרא עוד על:
