המשך – דוגמה : משאית עלתה על הכביש פנוי מדרך עפר, נהגת נהרגה – הנהג הורשע
אולם, לעגלה עצמה היו אורות קטנים ולא ניתן היה להבחין מיד כי המדובר בעגלת רכב המתקדם בכביש. עם זאת, ציין השופט לרון , כי הנהג עלה מדרך עפר לכביש, דבר שהיה רשאי לעשותו. ביצוע הפנייה באיטיות וחסימת הכביש לזמן ממושך, גם הם היו תוצאה טבעית הנובעת מגודלו של הרכב ומשקלו, מה גם שהנהג היה יכול לראות למרחק 300 מטרים שהכביש היה פנוי.
השופט ציין כי לפני המערער, נהג מן היישוב, ניצבה דילמה כיצד לנהוג בזמן חשכה כשצריך היה להביא בחשבון התקרבות רכב שעדיין לא הגיע לשדה ראייתו. כמו כן, ציין השופט כי הבוחן עצמו לא היה משוכנע כי יש מקום להעמיד את הנהג לדין, זאת כיוון שכנראה נהגים אחרים כמותו היו עלולים לנקוט את אותה פעולה. שכן, למעשה, לא הייתה דרך אחרת לצאת מהשדה החקלאי. בסופו של דבר, קבע השופט כי המערער בכל מקרה הוא שיצר את הסיכון, אך בגין הנסיבות הנ"ל יש מקום להקל בעונשו. בעקבות זאת ובהתחשב בכך שהמערער הוא נהג מקצועי ומבוגר בגילו (בן 66), מצא השופט להקל בעונשו. זאת בנוסף לעובדה שחלפו 6 שנים מהתאונה. לאור זאת, קיצר השופט את הפסילה מ-6 שנים ל-4 שנים. על הנהג נגזרו גם עונש של 6 חודשי עבודות שירות. השופטת יפה-כץ הסכימה עמו ואילו שופט המיעוט, ניל הנדל, פסק כי לדעתו רשלנותו של הנהג גבוהה משום שחסם את הכביש כאשר שדה הראייה שלו היה מוגבל. לפיכך, סבר כי אין מקום להקל בעונש.
קרא עוד על:
