נהג, שמודע לסכנה כלשהי ובכל זאת מסתכן ביודעין בתקווה ש"לי זה לא יקרה", וגורם ברשלנותו זו לתאונת דרכים קטלנית, יואשם בהריגה – עברה מסוג פשע שהעונש עליה הוא עד 20 שנות מאסר (דינו, כדין מי שירה באקדח באדם אחר בניסיון להפחידו או במטרה לפצעו תוך לקיחת סיכון שהקורבן ייהרג).
דוגמה : עקף לפני פסגה – הורשע בהריגה
בבית המשפט העליון נדון ערעור המדינה על זיכויו של נהג מעברה של הריגה.[1] באותו מקרה, היה מדובר בנהג אוטובוס, אשר חצה קו הפרדה רצוף בפסגת גבעה כשהוא נוסע בצד שמאל של הכביש. זאת, בעוד שלא הייתה לו אפשרות – בשל תנאי הכביש – לראות אם באים לקראתו כלי רכב ממול. נהג האוטובוס התנגש במכונית אשר הגיעה מולו מעבר לפסגה וכתוצאה מכך נהרגו שני נוסעים. השופט יואל זוסמן קיבל את ערעור המדינה וקבע שמדובר בנהג פזיז שיש להרשיעו בעברה חמורה של הריגה. שופטי בית-המשפט קבעו שמי שעוקף מול פסגה ואין באפשרותו לראות אם מגיע רכב ממול, ודאי שנדלקת בראשו "נורה אדומה" והוא ער לסכנה, תוך שהוא מקווה ש"לו זה לא יקרה", כלומר מקווה שבדיוק באותה עת לא יגיע רכב ממול. נהג כזה נוהג באופן פזיז תוך שהוא ער להסתכנותו.
[1] ע.פ. 419/68, מ.י. נגד זאב רפאל פ"ד כ"ב (2) עמוד 749.
קרא עוד על:
