במהלך שמיעת המשפט, נחקר השוטר ע"י סניגורו של הנאשם, ובתשובה לשאלה השיב כי הבחין בנאשם כאשר היה כ-5 עד 8 מטרים לפני קו העצירה. כשהתבקש ע"י הסניגור לשרטט את מקומו של קו העצירה – מיקם אותו בקו הצומת (הכוונה, בכניסה לצומת).
בנסיבות אלו יצא הנאשם עם סניגורו לזירת האירוע, צילם את קו העצירה, ועל פי הצילום הסתבר, כי קו העצירה איננו נמצא בקו הצומת אלא הרבה לפניו. בנוסף, מדד הנאשם עם סניגורו באמצעות סרט המדידה את המרחק של קו העצירה בקו הצומת, והסתבר על פי המדידה כי המרחק הנו עשרה מטרים. נתונים אלו העביר הסניגור לידיעת התביעה.
לאור זאת הצטייד נציג המשטרה בהמשך הדיון בתרשים שערך בוחן המשטרה, ועל פי התרשים אכן צדק הנאשם בטענתו לגבי המרחק של קו העצירה מקו הצומת.
יוצא כי גם על פי דברי השוטר לא נעברה עבירת הרמזור, כאשר, כאמור, השוטר מיקם את קו העצירה (בשרטוט שערך בביהמ"ש) בקו הצומת וטען כי הנאשם היה כ-5 עד 8 מטרים לפני אותו קו כשנדלק האור האדום.
לכן המסקנה היא שבהיות רכבו של הנאשם עשרה מטרים לפני הצומת – שם ממוקם קו העצירה, עדיין לא התחלף האור ברמזור בכיוון נסיעתו לאדום.
בנסיבות אלו לא היה מנוס בידי שופט התעבורה אלא לזכות את הנאשם. בפסה"ד קבעה השופטת, רות כצמן, כי היא נותנת אמון מלא בדבריהם של שני השוטרים עדי התביעה, באשר שניים אלה "הותירו עלי רושם כן ואמין", אך לאור הנתונים שהוצגו לגבי מרחקו של קו העצירה מהצומת נוצר בליבה של השופטת ספק, אם מבחינה משפטית הוכחה העבירה, לאור זאת יצא הנאשם זכאי בדין.
הלקח הבטיחותי:
נהג שעבר את קו העצירה שלפני הצומת באור אדום – יורשע בדין.
