א.1. הגנה 1 – תמרור שאינו מאושר כדין
נהג חייב לציית להוראות התנועה הניתנות בתמרור, "אולם, תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין".[1] תמרור כזה עשוי להיות תמרור שאין לו "תעודת לידה", דהיינו עותק מן הפרוטוקול המאשר את הצבתו לפני מועד הדוח. אם אין באפשרות רשות התמרור המרכזית או המקומית להציג עותק כזה, הרי שדוח התמרור לא יחייב את הנהג והוא יוכל להתעלם מקיומו, זאת בשל היותו לא-חוקי.
דוגמה: חוקיות הצבת התמרור לא הוכחה – הנאשם זוכה
בבית המשפט לתעבורה בת"א, נדון עניינו של נהג שהואשם בעברת מהירות. על פי כתב האישום, הואשם הנהג בנהיגת רכב במהירות 77 קמ"ש במקום 50 קמ"ש ברחוב קיבוץ גלויות בת"א. התביעה הוכיחה, כי בכניסה לדרך העירונית היו מוצבים שני תמרורים המורים על כניסה לתחום דרך עירונית. הסניגור טען מנגד, כי התמרורים לא אושרו ע"י רשות התמרור המתאימה, ואכן במהלך המשפט הסתבר כי הרשות המקומית לא הצליחה למצוא בארכיב שבמשרדיה את הפרוטוקול המאשר את הצבת התמרור. לפיכך, נקבע על-ידי סגן הנשיא – השופט זאב פריד[2]– כי מבחינתו של הנהג מדובר בנהיגת רכב בדרך בין-עירונית שהמהירות המותרת בה היא 80 קמ"ש. לפיכך, זוכה הנהג.
[1] תקנה 22 (א) לתקנות התעבורה.
[2] תע 4/201179/1 מ.י. נגד דוד אבולעפיה. הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א בתיק ע"פ 754/96, ערעור המדינה נדחה. בפס"ת כרך ב' חוברת 9 עמוד 33.
קרא עוד על:
